מחצית השקל על אורח חיים שסא:ב

(ס"ק ב) ולמעל' כו' ואם תוכו כו' א"צ סלם (ב"י הג"א מ"מ) ע"כ יש ט"ס כאן דז"ל הג"א משמע דאם הי' גבוה י' אפילו סלם א"צ עכ"ל וז"ל המ"מ דלא דמי לעמוד בר"ה שאינו גבוה י' ורבים מכתפים עליו משום דגג זה גבוה י' מצד החצר למה זה דומה לבור עמוק שבע' וחולי' ג' משלימתו ליו"ד שהחולי' נדונה רה"י אף על פי שאינה גבוה מר"ה יותר מג' עכ"ל ואם כן מאין הוציא מ"א קולא זה דהג"א שכ' דאם גבוה י' אפילו סולם א"צ מיירי שגבוה י' גם לצד ר"ה כדמוכח שם ולא מיירי כלל מתוכו ומן מ"מ פשיטא דאין דאי' אדרבא משמע להיפך דהא דימה דין דהכא לבור שבתוכו י' משמע דהכא אפילו תוכו עשרה צריך סולם גם בס' ע"ש כתב להדיא דבתוכו עשרה ומצד החצר אין בו י' דמהני סולם משמע דצריך סולם וא"א דמ"א חולק עליו להביא דבריו ולחלוק עליו או לכתוב דלא כע"ש כררכו א"ו דכצ"ל ואם תוכו י' אף על פי שמצד החצר אין בו י' מהני סולם ואם גם מצר ר"ה גבוה י' א"צ סולם ודין אחד נובע מן מ"מ דהא דימהו לבור שתוכו י' ובצד חיצון לצר ר"ה אין בו בשום צד גבוה י' משמע דדין דהכא דמהני סולם גם בכה"ג מהני דהיינו שתוכו י' אף שמבחוץ בשום צד אין בו י' ודין השני הם דברי הג"א הנ"ל גם שס' ת"ש הגיה על דרך אחר ע"ש:

(ס"ק ב) משתמשים בו שמניחים כובעים כו' כן הוא בש"ס ערובין דף פ"ד ע"ב אך הש"ס לא הוצרך לזה כ"א למ"ד מקום של אדם א' תשמישו בנחת ולאדם אחר תשמישו קשה נותנים לזה שתשמישו בנחת ואין האחר אוסר עליו וכאן אפילו סולם עדאי מ"מ הוי לדידיה יותר תשמישו בנחת מלבני ר"ה דאין להם סולם כלל ולא הי' ראוי שבני ר"ה יאסרו עליו ולכן הוצרך לומר שמשתמשים בני ר"ה ומניחים שם כובעים כו' וה"ל גם לדידהו בנחת אפילו בלי סולם דראשו של אדם הוא סמוך לגג אבל לדידן דקי"ל אפי' לא' תשמישו בנחת ולשני בקשה אפ"ה אוסרים זע"ז וכמבואר ברמב"ם ובש"ע סי' שע"ה א"כ לא הוי צריך לה"ט דמניחים כובעים וכ"מ בגמרא שם וי"ל וע' לקמן סי' שע"ה בהרב"י: