מחצית השקל על אורח חיים שנ:ב

(ס"ק ב) למקום כו' הוי הכנסה כשיורדים לבטנו כמו משתין ורוק מרה"י לר"ה או איפכא דחייב ע"כ צ"ל מה שיוציא השתן או הרוק מגופו זה מיקרי עקירה וא"כ ה"ה כשמכניס דבר לגופו מיקרי הנחה משא"כ במשתין ורוק דמיירי דהפה והאמה הם באותו רשות שגופו עומד ולכך הם נגררים אחר הגוף שהוא כרשות שעומד שם רה"י או ר"ה וכן הפה לא מקרי אז מקום פטור אלא כרשות שעומד שם והקשה הרא"ש א"כ למה איבעי' להש"ס הוציא אמתו לחוץ אי חייב ת"ל כיון דהוציא אמתו לחוץ הוי האמה מקום פטור כיון דאינו ברשות א' עם הגוף ופטור דה"ל כשותה כנ"ל ותי' דאין מי הרגלים נחים באמה כלל אלא מתגלגלין מתוך הגוף ויוצאים משא"כ מים תוך הפה נחים קצת קודם שירדו לגוף וא"כ אם הוציא פיו לחוץ באמת פטור ובאמת הש"ס לא קמבעי' ליה כ"א בהוציא אמתו דבהוצי' פיו ורק פשיטא ליה דפטור מטעם הנ"ל והמחבר שכ' גם בהוציא פיו ורק דחייב מספק ס"ל כמסקנת הרא"ש וכדלקמן:

דהכי א"א לשתות בלי הנחת פיו ר"ל דל"ג אלא שיעשה כמעשה הזה בלי הפסק מקום פטור משא"כ בשותה מעשה השתי' א"א בלי הנחת פיו ואיכ' בכל פעם הנחה במקום פטור בינתיים. קשה גבי ידו כו' ר"ל בסי' שמ"ח דבהוציא ידו מלאה פירות משחשכה אפי' במזיד מותר להחזירה שמא ישליכם ויבא לידי חיוב חטאת הא כה"ג אפי' ישליכם לארץ ליכא חיוב חטאת דהא איכא הנח' במקום פטור בינתיים דהיינו ידו שאיננה במקום שגופו עומד':

וי"ל דהתם לא הניח כו' ר"ל כיון שנטל הכלי בידו כשהי' עדיין היד באותו רשות שהגוף בו ואז בשעת עקיר' לא הי' על היד שם מקום פטור וא"כ אף שהוציא' אח"כ מ"מ נשאר על היד שם רשות הראשון שהי' עליו בשעת עקיר' ולא יחול עליו שם מקום פטור משא"כ בשות' שקודם שנתן המים בפיו כבר הוציא פיו מרשות שהגוף בו והי' הפה נקר' מקום פטור קודם התחלת ביאת מים לפיו:

וה"ה גבי רוק ר"ל דגבי רוק אפי' הוציא פיו לחוץ יש לספק אי חייב כמו שמסתפק הש"ס גבי הוציא אמתו ול"ל דהפה הוא מקום פטור כיון דהרוק הוא תוך פיו כשעדיין הי' הפה והגוף ברשות א' ואז לא נקרא עליו שם מקום פטור ולהכי נקט מ"א דוקא וה"ה גבי רוק ושביק משתין דמשתין בלא"ה א"ש אפי' הוציא אמתו דשם ליכא הנח' כלל דמי רגלים מתגלגלים ויוצאים ולא נחו כלל משא"כ רוק דהוי ס"ד דהפה נקרא מקום פטור כיון דנח שם וכדלעיל אבל לפי מאי דמסיק השתא לחלק בידו כיון דלא הניח הכלי לידו ממקום אחר אחרי שהוציאה טעם זה י"ל גם בפה אפי' הוצי' פיו ולכן המחבר בסעי' ב' כ' אפי' אם הוציא פיו ואמתו לתוץ דס"ל כתי' זה של הרא"ש וא"כ כמו דמסתפק הש"ס בהוציא אמתו ספק זה יש להסתפק גם בהוצי' פיו: