מחצית השקל על אורח חיים שמ:ד

(ס"ק ד) שעוה ואפי' נטף כו' וכ' הב"ח אי מסלק השעוה מאות א' יש בו איסור דרבנן ואי מסלק משתי אותיות חייב דהסילוק מקרי כתיבה דהא כ"ז שלא סלקא א"א לקרות האות וכ' בתשו' מעיל צדקה סי' כ"ה שלפי דברי הב"ח אם נמצא כה"ג בס"ת אותיות מכוסים בשעוה שנטף עליהם אסור לקרות בה דהוי הס"ת חסר אותן האותיו' דהא חשיב סילק השעוה לכתיבה וע"כ ס"ל דקודם הסילוק הוי כאלו לא נכתב אותן האותיו' והמעיל צדקה כ' דאינו נראה בעיניו לחייבו כה"ג משום כות' דלא מצינו כה"ג במשכן האם נא' אם חלק מס"ת כרוך וקשר בקשר של קיימא ואפי' בשבת דאסור לפתוח ולהתיר הקשר האם נימא שאסור לקרות בחלק הס"ת במגולה משום דאותו שקשור הוי כמחוק או אם מתיר הקשר הלז בשבת ולא התרו בו משום התרת קשר אלא משום כות' אם נימא שיהי' חייב ודאי לא מסתבר מלתא וה"ה אם מסלק השעוה מהאותיות אין חייב משום כותב ועוד כ' דרוב ס"ת שלנו מלאים נטיפות שעוה ויהי' פסולין לקרות בהן אלא שדברי הב"ח נובעים מתוספתא שהביא הרא"ש פ' כלל גדול ובאמת אין פי' התוס' כמו שהבין הב"ח לכן גם הדין הנ"ל שהוציא משם ליתא. וזה לשון התוספ' נפל הדיו על הספ' ומחקו שעוה על הפנקס ומחקו אם יש במקומו כדי לכתוב שתי אותיות חייב עכ"ל והבין הב"ח דבשעוה על הפנקס הטעם משום כותב ובתשובת מעיל צדקה הנ"ל כ' דאין לשון התוספתא משמע כן ועוד למה חלק ספר ופנקס לערבינהו וליתנהו נפל דיו או שעוה על הספר או פנקס ומחקו כו' ועוד מהכרח סברות הנ"ל א"ו דאין זה כוונות הברייתא אלא מ"ש התוספתא שעוה ועל הפנקס (ר"ל כמ"ש רש"י על ב' דפי פנקס) שהיה להם לוחות ממורחים בשעוה והיה רושמים עליהם ולאחר שהי' כלו כתובה החליקו השעו' שעל הלוח וחזרו לכתוב עליו וחיובו משום ממרח שהוא תולדה דממחק ולא משום מוחק כדי לכתוב שתי אותיות:

ומ"מ (ר"ל אע"ג דחיובו משום ממרח ולא משום כותב) בעי' כשיעור ב' אותיות לחייבו חטאת דכל חיובי שבת בעי' מלאכה ראוי לדבר מה כו' אבל משום סילוק השעו' ועי"ז נמצא הכת' מתחתיו לא ולכן הכשיר אם נטף שעו' בס"ת על מקום שאינו מפ' השבוע אבל אם הנטיפ' היא על מקום שצריכי' לקרות אז א"א דהוי כקור' ע"פ ואם רשאי לסלקו זה תליא במחלוקותו עם הב"ח דלהב"ח אסור ולדעת תשובת מעיל צדקה מותר:

אעפ"כ נראה דלא מלאו לבו לסמוך על דעתו להתיר לסלקו (ואני לא הבנתי דאם חשש לדעת הב"ח א"כ אפי' הנטיפה שלא במקום הקריאה יש לפסול לקרות בה דהא לדעת הב"ח הוי כאלו נמחקו האותיות שתחת השעוה) וסיים עוד וז"ל ואפשר דרשאים לפספסו בקלף עד שיסתלק מע"ג כ' ובנייר יש להחמיר שמן הנייר מסתלק הכ' עם השעוה וה"ל מוחק ממש ואסור עכ"ל אח"ז ראיתי בש"ע עם באר היטב שכ' פה ובסי' קמ"ג הביא בשם תשו' שבות יעקב חלק ב' להקל בזה אבל אין התשוב' ת"י לעיין בו: