מחצית השקל על אורח חיים שמ:טו

(סקט"ו) שדומה כו' למה פסק כאביי דאיתא בשבת דף ע"ג אמר רבא האי מאן דמקבץ מלח ממלחתא (היינו באותו מקום שנעשה שם מי הים מלח) חייב משום מעמר אביי אמר אין עימור אלא בגידולי קרקע ופסקו כאביי אלא דהטור ס"ל דמודה אביי דמכל מקום אסורה איכא ולא פליג על רבא דאמר חייב. גרס רבה כו' דהא רבא גופיה כו' ואם כן יהיו דברי רבא סותרים זה את זה דס"ל למ"א דעימור ודישה חד דינא א"ל ורבא סבירא ליה אין דישה אלא בג"ק:

דאיתא דף ע"ה ת"ר הצד חלזון ופוצעו (פרש"י דחקו בידו שיצא דמו) אינו חייב אלא א' והיינו משום צידה ר"י מחייב שתים משום צידה ומשום פציעה שהיה ר"י אומר פציעה בכלל דישה א"ל אין פציעה בכלל דישה אמר רבא מאי טעמא דרבנן קסברי אין דישא אלא בגדולי קרקע וסתמא הלכה כרבנן נגד ר"י ומ"ש דרבא ס"ל אין דישה כו' היינו משום דרבא מפרש טעמייהו דרבנן משום אין דישה כו' ואביי אפשר סבירא ליה טעמא אחריני לרבנן. ולכן פסק כוותייה ר"ל ליישב קושית הע"ש הנ"ל למה פסק כאביי משום דאביי ורבא תרווייהו ס"ל אין עימור ודישה אלא בגידולי קרקע. אע"ג דרבה לא סבירא ליה הכי מ"מ כיון דאביי ורבא מסכימים. ה"ל רבה יחיד לגבייהו והלכה כרבים:

וכ' המ"מ גם כן כו' אינו מביא ראי' מהמ"מ כ"א שיש לגרוס רבה אבל מ"א כ' תירוץ אחר לקושית הע"ש הנ"ל ממ"ש המ"מ דהמ"מ כ' הטעם דפסק כאביי דאביי הוי בתרא נגד רבה והלכה כבתראי:

א' מסימני הלכות כו' דהע"ש ר"ל קו' עצמו הנ"ל למה פסק כאביי ולזה תי' דעימור הוא מסימני הנ"ל ר"ל דקי"ל ביע"ל קג"ם הלכה כאביי נגד רבא וס"ל דהעיי"ן מיע"ל קג"ם רומז לעימור וע"ז כ' מ"א ע' בב"ק כו ר"ל דשם מוכח דעיי"ן מיע"ל קג"ם רומז לעד זומם דפליגי שם בב"ק אביי ורבא אי נפסל למפרע ע"ש: