מחצית השקל על אורח חיים שמ:י

(סק"י) שאין כו' וב"ח אוסר אפי' בקלף אף על גב דאיכא תרתי לריעותא חדא שאינו דבר המתקיים ועוד רושם אחד ליכא איסור תורה כמו כותב אות א' מ"מ אסור ועי' בט"ז:

משמע בגיטין אם תוחב (ע"כ ר"ל לא ע"י תפיר' אלא שמתוקן הבגד שאפשר לתחוב שם האותיות מה שקורין שרוי"ף כו') וא"כ אפשר דאסור. הקש' בספר ת"ש דאדרבא בגיטין משמע דלא הוי כ' דאי' שם אין העבד יוצא לחירות בכ' שע"ג כיפה ואנדוכתדי ופרש"י הם תכשיטים ואם רקמו עליהן אותיות גט שחרור אינו כ' לפי שאינו כתוב וקבוע אלא מוטל על הבגד ושני ראשיו תחובים עכ"ל הרי משמע דאינו כ' וכ' לתרץ דאפשר דמ"א מיירי דתחוב גם באמצע ולכן מיקרי כ' וסיים בספר ת"ש בעצמו על דברי מ"א וא"כ סתם במקום שה"ל לפרש עכ"ל ולענ"ד גם אין סברא לחלק בין תחוב משני צדדים או תחוב מג' צדדים דהיינו שתחוב גם באמצע ולענ"ד בלא"ה לק"מ דודאי אין ראיה משם להיפך ממ"ש מ"א דהא לענין עבד ל"מ כ' דהתם טעמ' אחריני איכא דאיתא התם האומר לאשתו ה"ז גיטך והנייר שלי אינ' מגורשת ופרש"י כיון דהנייר שלו לא נתן לה כלום דנמצאו אותיות פורחות באויר וה"ה בגט שחרור דהא דיניהם שוה ולפ"ז אם נתן לה גט וא"ל ע"מ שהנייר שלי אע"פ שנתן לה בשעת נתינת הגט חתיכת קלף גדול באורך ורוחב הגט מ"מ אינה מגורשת דמ"מ אותיות הגט פורחים באויר ובעינן וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה וזה כוונת רש"י במ"ש רש"י בכותב ע"ג אנדוכתרי לפי שאינו כתוב וקבוע כו' והוי כאלו אותיות פורחות באויר דלא מהני דהוי כאלו אמר ע"מ שהנייר שלי ונותן לו נייר אחר כנ"ל דמ"מ אותיות הגט פורחי' באויר והאי טעמא לא שייך לענין כתיבת שבת דעכ"פ דבר המתקיים הוא ובזה לא נסתפק מ"א מעולם דאין לדמות גט ושבת לענין זה ולא הוצרך מ"א לראיה כ"א דס"ד דלא מיקרי כ' אלא הרוש' בדיו וסממנים ורושם אותיות או צורה או רשמים אבל כשהאותיות הן של כסף וגם האות עשוי כבר אלא שהיא מחבר האותיות על דבר אחר כה"ג ס"ד דל"מ כ' לזה כ' דמשמע מגיטין דמקרי כ' והיינו מדהוצרך רש"י לתת טעם לפי שאינו כ' וקבוע כו' ת"ל דאינו כ' כלל כנ"ל אע"כ דעכ"פ כ' מיקרי אלא דהתם הוי כאלו האותיות פורחות באויר וזה לא שייך לענין שבת כנ"ל וא"ש ולפי שאין זה הכרח גמור דאפשר רש"י חד מתרי טעמי נקט לכן כ' מ"א וא"כ אפשר דאסור כו':

כ' בה"מ כו' וכ"מ מל' רמ"א שם דעל מ"ש בסי' ש"ו מותר לקנות בית בשבת מן הגוי בא"י וכתב בערכאות שלהן בשבת וכ' רמ"א ע"ז וז"ל בכ' שלהן דאינו אסור רק מדרבנן עכ"ל וע"כ ר"ל שכ' שלהן אפי' כתבו ישראל אינו רק מדרבנן ועכשיו כשיאמר לגוי ה"ל שבות דשבות דאי ס"ל דהכת' הוי דאורייתא ומ"ש דאינו אסור רק מדרבנן ר"ל דאמירה לגוי אפי' באיסור דאורייתא אינו אלא מדרבנן דא"כ למה התנה רמ"א שיהיה כ' שלהן דמה לי כ' שלהן או שלנו לענין אמירה לגוי:

פי' שאומר כו' זה קאי על דברי הגמ' דלעיל דמ"ש בכ' גלחות ואעפ"כ לא יכתב ישראל כ"א אומר לגוי לכתוב:

כדאמרי' בהבונה הא דבעי זיוני דאי' התם נתכוין לכתוב אות א' ועלה בידו שתים חייב ופריך והתנן נתכוין לכתוב חי"ת וכ' שני זייני"ן פטור ומשני הא דבעי זיוני הא דלא בעי זיוני ר"ל דבמשנה דקתני נתכוין לכתוב חי"ת ועלה בידו ב' זייני"ן דפטור משום דמחוסר זיון ותגין דהא תחלה כ' אשני זייני"ן כדי לכתוב חי"ת ושני זייני"ן של חי"ת אין צריכים זיון וע"כ כתבן בלי זיון ותגין לכן כשעלה בידו ב' זייני"ן דהיינו שלא עשה החטוטרת ע"ג ונשארו השני זייני"ן פטור דלא נחשב כותב שני אותיות דהא זיי"ן צריך תג דהוא משעטנ"ז ג"ץ והם חסרים תגין אבל בברייתא דתני חייב מיירי באותיות שאין צריך זיון כגון א' או ב' דהוויין אותיות גמורות ולכן חייב הרי מוכח דאותיות שעטנ"ז ג"ץ אם חסרים זיון לא מיקרי כ':

נלקח מכתב אשורית ע"ל בסי' שנ"ד במ"א ס"ק י"ז. בא"ע סי' קכ"ו וע"ש בב"ש:

ואפשר דפליג על הרמב"ם כי ר"ל הג"מ שהבי' לעיל דס"ל כ' גלחת או כתיבה דקה ל"מ כ' פליג על הרמב"ם דמחייב אפי' סממניות: