מחצית השקל על אורח חיים שלד:א

מ"ש בש"ע נפלה כו' כדי מזון ג"ס:

כ' בס' ת"ש דה"ה דמותר להציל לחם משנה לכל סעודה ולא דמי לדלעיל ס"ס רצ"ד דהכא לא עביד אסירא כלל דחיישינן מצד בהלה ישכח ויכבה ועבדי תקנה דלא יציל כ"א כדי ג"ס עכ"פ מה שצריך לכל סעודה מותר להציל (ועמ"ש בס"ק ד') ובמשקה כל שאר משקין כל מה דבעי מציל כי אין קבע לשתיה אבל יין לא יציל יותר כ"א כדי צורך ג"ס אפי' במקום שרוב שתייתן יין ע"ש:

מ"א ס"ק א' יש מתירים. דוקא בבית אחר כמ"ש ס"א ב"ח דבבית שהדליק' בו לא עדיף מעות המוקצים מדברים המותרים שלא הותר כ"א מזון ג"ס הצריך לשבת והטעם דאי לא נתיר לו להציל א"ל שמא יחלל שבת במזיד ואם נתיר לו להציל א"ל מצד טרדה ישכח שהוא שבת ויחלל שבת לכן יותר טוב שלא להתיר לו להציל כדי שלא יחלל בשוגג דטפי ראוי להשגיח שלא יבא לידי שוגג מכדי שלא יבא לידי מזיד דהמחלל במזיד רשע ופושע הוא ואין אנו אחראים לפושעים ועדיף להצילו משגיאה משא"כ בבית שאין הדליק' בו דשם אינו בהול כמ"ש בש"ע אז נתיר להציל כדי שלא יחלל במזיד כיון דל"ל לשוגג כיון דלא בהיל ראוי להציל גם המזיד וא"כ היש אוסרי' דהוא הטור אוסר אפי' בבית אחר דלא כהרב"י והט"ז ע"ש שכ' להיפך: