מחצית השקל על אורח חיים שכה:כח

(ס"ק כח) אם מכירו כו' וכ' הר"ן כו' דאי' דף קכב אהא דתני אם מכירו אסור פריך מדתנן מעשה בר"ג וזקנים שהיו באי' בספינה ועשה גוי כבש לירד בו וירד בו ר"ג וזקנים והא ר"ג מכירו הוי (פרש"י דהא בא עמו בספינה) ושני אביי שעשאו שלא בפני ר"ג ורבא משני נר לא' נר למאה כבש לא' כבש למאה וידוע דקי"ל כרבא נגד אביי אלא דהרי"ו ס"ל דרבא מודה לדינא לאביי דשלא בפניו מותר אלא דרבא הוסיף דבנר וכבש אפי' בפניו מותר. וכ"כ רש"י כו' דניכוין לי' משמע דעיקר ההיתר כו' היינו מדכתב רש"י דניכוין ליה משמע דבכוונה תליא מילתא:

וה"ה אם הוא בפניו כו' דעיקר תלוי בכוונות הגוי ואין חילוק בין בפניו ובין שלא בפניו ולא נקט לחלק בין בפניו ובין שלא בפניו אלא משום אורחא דמילתא דסתם בפניו יודע הגוי שהישראל צריך לאותו דבר ושלא בפניו אינו יודע:

והב"י כ' כו' דס"ל דרבא חולק על אביי ולרבא לא מהני מה שהוא שלא בפניו אף על גב דל"ל שמא ירבה בשביל ישראל או עושה בשביל ישראל מכל מקום חיישינן שמרגילו לשבת הבאה כיון שהגוי רואה דניחא לישראל במעשיו יעשה כן בשבת הבאה בשביל ישראל ואייתי ראיה מרי"ו שהביא מ"א. כיון שצלאו כבר והיה שלא בפניו. כדאמרינן בגמרא גבי כבש דאביי מתיר משום דהוי שלא בפניו והשתא קיימינן דרבא מורה לאביי ואם כן אביי דמשני שלא בפניו הוי מה בכך מכל מקום ניחוש ש"י בשבילו בשבת הבא וכדאיתא בתוס' אלא ע"כ כבש וכדומה דלא שכיח שיצטרך לו הגוי ל"ח ש"י בשביל ישראל:

גבי לפתא כו' בעירובין דף מ"א ע"א:

ונראה הא דל"ג בנר וכבש שמא יעשה בשביל ישראל כו' המ"ל דגם בישראל לא שכיח שיצטרך לכבש אלא אגב נר דשכיח נקט גם כן כבש: