מחצית השקל על אורח חיים שכא:ד

(ס"ק ד) מעט כו' משמע דלצורך סעודה אחרת אפי' מעט אסור אפי' נותן שמן אסור כן נ"ל וכ"מ סעיף ה' וכתב בס' ת"ש וז"ל והיינו כשנותן שמן אח"כ דזה לא מהני כיון דכבר עביד אסורא כו' קודם נתינת השמן כו' אבל אם נותן שמן קודם נתינת המלח או המים שרי דהא לר' יוסי אין חילוק בין רב למעט ואפ"ה שרי לדידיה כשנותן שמן תחלה ומיניה נלמד דגם לרבנן שרי כה"ג גם בהרבה וכ"כ בהגמ"י להדיא כו' עכ"ל והא דתנן דף ק"ח אין עושים מי מלח מרובים (אפי' דעתו ליתן לתוך התבשיל כיון שמרובים דרכן ליתן לתוך כבשים אסור מפני שנראה ככובש כבשים) אבל מותר לעשות מי מלח מעוטים ונותן לתוך התבשיל ר' יוסי אומר בין מרובים ובין מעוטים אסורים אא"כ נותן שמן ומלח או שמן ומים תחלה וקי"ל כרבנן והנה כוונת מ"א פה לאסור לצורך סעודה אחרת אפי' מעוטים אפי' נותן שמן ולפי הבנות ס' ת"ש ר"ל שאח"כ נותן שמן אבל אם נותן שמן תחלה מותר ואייתו ראיה דבנותן שמן תחילה אפי' מרובים מותר מדברי ר' יוסי וצ"ל דס"ל דכמו דמהני נתינת שמן תחלה אפי' במרובים ה"נ דמהני להתיר אפי' לצורך סעודה אחרת אבל לענ"ד אינו כן דאי כוונות מ"א במ"ש משמע דלצורך סעודה אחרת אסור אפילו נותן שמן דנותן השמן לבסוף פשיטא דאסור וזהו הילמי דהיינו מי מלח שהוזכר בש"ס דאסור וגם מה שסיים מ"א כן נ"ל משמע מסברא דנפשיה כתב כן והוא מלתא דפשיטא גם מה צריך לזה ראיה מסעיף ה' גם אין ראיה משם לכן נלעל"ד דיש ט"ס במ"א וכצ"ל משמע דלצורך סעודה אחרת אסור אפי' נותן שמן תחלה והשתא טובא קמ"ל אע"ג דכה"ג אפי' לר"י שרי וה"ה לרבנן מותר אפי' מרובים כמ"ש ספר ת"ש כנ"ל מ"מ מסעודה לסעודה אפי' מועטים אסור וע"ז מייתי ראיה מסעיף ה' דאוסר למלוח ביצה מבושלת להניחה אע"ג דבביצה ליכא משום כובש כבשים וגם לא הוי כמעבד כמו שכתב מ"א בסעיף קטן ה' ולכן מותר לאותה סעודה אפי' הכי לצורך סעודה אחרת אסור ועיין שם הטעם אם כן ה"ה בנותן שמן תחלה אע"ג דעל ידי זה שוב אינו נראה ככובש כבשים או כמעבד מ"מ מסעודה לסעודה אסור ומ"ש ת"ש ראיה מהגמ"י היינו דוקא להתיר אפי' מרובים אבל לסעודה אחרת לא שמענו ועיין במגן אברהם סק"ז שהביא אותה הגמ"י ושם יתבאר. ועסי' שי"ט ס"א מהו נקרא אותה סעודה: