מחצית השקל על אורח חיים שכ:ז

(ס"ק ז) ואינו ראוי כו' ולכן כ' רמ"א כו' דאין שיעור בזה בגדלות או בזמן דאין אנו בקיאי' בזה אלא תלה הדבר כ"ז שא"ר לאכילה ולא בקריאת שם בוסר והא דאסור משום דהוי כבורר כו' אע"ג דע"כ גם הבוסר מיקרי אוכל דהא מה"ט מבואר סי' ר"ב דעל הבוסר מברכים בפה"א ואם לא היה אוכל לא היו מברכים עליו או לכל היותר שהכל אלא שאין מברכים ב"פ העץ כיון דעדיין לא הוי גמר פרי מ"מ לענין ברירה מיקרי פסולת לגבי אוכל:כ' הע"ש כו' בסי' שיט. כיון דטעם האיסור משום בורר ובסי' שי"ט מבואר דביד מותר לצורך אותה סעודה. וכ"כ הש"ג על מ"ש הר"ן בשם הרשב"א להתיר לחתוך ירק דק דק לאכלו לאלתר אע"ג דכה"ג אסור משום טוחן מ"מ לאכלו לאלתר מותר כמו שהותר ברירה לצורך אותה סעודה והקשה עליו ש"ג וכי הותרה מלאכה אם יש בו צורך לאלתר וברירה שאני דדרך אכילה בכך ולא הוי בורר וכמ"ש מ"א:

וכן הטעם במחתך כו' ר"ל דקי"ל כרשב"א שהביא הר"ן ולענין קושי' ש"ג הנ"ל לזה כ' מ"א דגם בטוחן י"ל כן דכה"ג לא מקרי טוחן וכ"כ הרב"י שם לפי שדרך סלקא לחתכו דק דק בשעת בשולו כו' שרי שלא אסרו על האדם לאכול מאכלו בחתיכות גדולות או קטנות:

תדע דהא כ' הר"ן כו' אטו יהי' מותר כדי לאכול לאלתר דהא לא הותר לינק בפיו מן הבהמה כ"א גונח משום צער ובודאי מה שיונק בפיו לא גרע מסוחט לתוך אוכל וא"א דסוחט לאכול מיד מותר לתוך אוכל ולית ביה משום ברירה ה"ה דה"ל להתיר לינק בפיו מהבהמה דהא אכלו מיד ואפי' שלא במקום צער ה"ל להתיר אולם הט"ז הסכים עם הע"ש ע"ש: