מחצית השקל על אורח חיים שכ:כג

(ס"ק כג) שלא כו' והר"ן כו' דמ"מ אסור מדרבנן מ"מ אם אינו מניח כלי תחתיו יש להקל דאיכא ג' צדדי להתיר. א' דעת המ"מ והעומדים בשטתו. דבלא"ה כה"ג אפי' איסור דרבנן ליכא. גם להר"ן דמ"מ אסור מדרבנן יש סברא ב' לסמוך על הערוך כיון דאין כלי (וגם הוא בדופן דלמעלה בחביות אין המשקין הולכים לאיבוד וניחא ליה כ"כ הערוך) תחתיו והמים הולכים לאיבוד הוי פ"ר דלא ניחא ליה. ועוד סברא ג' דיש לסמוך על הראב"ד והוי כספוג שי"ל ב"א דאפי' סוחט שרי דהוי כמריק מכלי:

הסוחט השער כו' ומה"ט כתב בס"ח שם דהטובל בשבת יזהר שלא יסחוט שערו לנגבם כתב ע"ז בס' ת"ש וז"ל ולפ"ז גם אחר השתי' יש לזהר שלא יסחוט שער שעל שפמו ולא דמי לקינוח האף דשרי. משום כבוד הבריות (ר"ל דוחה איסור דרבנן) ואין נזהרים בכך ויש לסמוך על הרשב"א עכ"ל ולענ"ד לא ידעתי למה הקינוח אחר השתיה אפי' סוחט לא יהיה בו משום כ"ה וכי גרע מבשר שבין השני' דהתירו משום כ"ה לקצוץ בקיסם כמ"ש סי' שכ"ב ע"ש במ"א דלפעמים נראה הבשר שבין השני' בחוץ וגנאי הוא לו וכן השפה כשהיא לחה נראה לו גנאי ואפשר דיש לחלק:

כתב הרמב"ם שתי כו' ומחזיר הפקק כו' כתב הרב"י הטעם וז"ל כשמחזיר הפקק למקומו אין לחוש שידחק הפקק בנקב דאדרבא מחזירו בענין שלא ימלא כל הנקב דא"כ תפסק השקתן והיינו דקתני שהדי דעתו שיצאו המים עכ"ל:

ולפ"ז ע"כ אין הפי' במ"ש שתי מטהרות (היינו שני מקואות) כו' שא' הוא מים כשרי' והשני מים שאובין וע"י שמשיקין זה עם זה הוכשרו גם השאובין דאם כן מה זה שכתב הרב"י דאדרבה כו' דא"כ תפסק השקתן הא קיי"ל ביורה דעה סי' ר"א סעיף נ"ב. ולאחר שנתערב הפסול עם הכשר אפי' רגע אחת נשאר לעולם בהכשרו אפי' נסתם הנקב אחר כך (חוץ מרי"ו שהביא ש"כ שם שכתב שנסתפקו בזה) אע"כ מיירי ששני המטהרות הם מים כשרים אלא שאין בכ"א לבדו כשיעור ועל ידי חבורן הם כשיעור וכהאי גוונא קיי"ל שם בי"ד דצריך הנקב קיים ולא יוסתם דאם נסתם חוזר לפסולו. וכה"ג א"ש דברי הרב"י ואף על גב דבעי' שיהיה הנקב רחב כשפופרת הנוד. ודוחק לומר אע"ג שסותמו נשאר נקב רחב כ"כ ואפשר כיון דכה"ג מצטרפי' נקבים הרבה לשפופרת הנוד כדאי' שם בי"ד א"כ כשאינו סותם ומהדק הסתימה ונשאר אויר בכל צד יצטרף האויר לשפופרת הנוד:

אבל אין פוקקים את הביב כדי שירדו כו' ר"ל שאותו הביב עשוי להביא מים מן המעין לתוך הבור. ועתה כשניקב הביב יוצאים המים מן הביב למקום אחר דרך הנקב ואין יורדי' לבור לכך סותם הנקב כדי שירדו המים לבור:

וכתב הראב"ד כו' משמע שם דאפי' אינו שרוי במים אסור והוא דהראב"ד השיג על מה שנתן הרמב"ם טעם שמא יסחוט כו' שרוי במים וז"ל לא כוון יפה לטעם התוספ' אלא מפני שהוא מקפיד כו' ואם גם להראב"ד הטעם משום סחיטה ובשרוי במים דוקא במה השיג על הרמב"ם א"ו לראב"ד אפי' אינו שרוי במים אסו' הטעם אפשר דהוי כמתקן כמ"ש לעיל סי' שי"ד סעיף י"א:

אסור ליתן כו' ואם היה היין יוצא כו' אסור לסוחטו וכ' מ"א משו' דמחזי כמתקן: