מחצית השקל על אורח חיים שכ:א

(ס"ק א) ובמקום כו' כדי לעמוד ע"ד מ"א יש צורך להציע דברי הש"ס והרב"י דף קמ"ד תניא סוחטים בפגעים ובעוזרדים אבל לא ברמונים ושל בית מנשיא היו סוחטים ברמונים פרש"י בית מנשיא היו דרכן לסחוט בחול רמונים אלמא איכא דסחיט להו (ולכן איכא על היוצא מהן שם משקה) ולכן בשבת אסור ואר"נ הלכה כהאי ברייתא דס"ל כשל בית מנשיא ופריך הש"ס וכי דבי מנשיא הוי רובא דעלמא ניהו דהם היו סוחטים נימא דבטלה דעתן אצל כל אדם ומשני לא אמרינן בטלה דעתן דתנן המקיים קוצים בכרם קידש דברי ר"א הואיל ובערבי שי"ל רוב גמלים מקיימים קוצים לצורך מאכל הגמלים כי הקוצים מאכלם וא"כ מיקרי מין זרע לכל העולם ודינו כדין המקיים זרעים בכרם דמקדש ואוסר וחכ"א אינו מקדש אלא דבר שכמוהו מקיימים ר"ל דוקא באותו מקום שמקיימים מקדש ופריך מידי אריא ערבי' אתרא לכן לא אמרינן בטלה דעתן אבל של בית מנשי' גברא נימא בטלה כו' אלא ה"ט כדרב חסדא דאמר ר"ח תרדין שסחטן ונתנן למקוה פוסלת המקוה בשינוי מראה (דשיעור ג' לוגין שאמרו לפסול המקוה הוא דוקא במים שאובים אבל שאר משקין פוסלים בשינוי מראה) והא לאו בני סחיטה נינהו ואין עליהם תורת משקה אלא מאי איכא למימר כיון דאחשבינהו וסחטן ה"ל משקה הכא נמי ברמונים כיון שסחטן ה"ל משקה ר"פ אמר ה"ט דר"ת ואפ"ת דלא איכפת לן במחשבתו ולא נעשה משקה ע"י מחשבתו מ"מ פוסל המקוה בשינוי מראה דכל דבר שאין עושים ממנו מקוה פוסל המקוה בשינוי מראה והקשו רש"י ותוספות לתי' קמא דהש"ס דמהאי טעמא אסור ברמונים משום דאחשבינהו ע"י סחיטתו א"כ אמאי שרי לסחוט פגעין ועוזרדין ותירץ דהשתא לא מיירי ברייתא בסחיטה ממש אלא סוחטים ר"ל שעושה למתק הפרי ולא לצורך המשקה דבזה אין איסור מצד עצמו אלא דיש לגזור שמא יסחוט לצורך משקה ולכן אסור ברמונים דהא חזינן דדרכן לסוחטן כהאי דבית מנשיא וכיון דמצינו רק חד גברא שוב יש לגזור על כ"א שמא יסחוט לצורך משקין אבל פגעין ועוזרדין דאין שום אדם סוחט לצורך משקה מותר לסוחטן למתק דליכ' למגזור שמא יסחוט לצורך משקה ולפ"ז אין שם היתר בשום פירי לסחוט לצורך משקה כיון דסוחט אחשבינהו ועביד ליה משקה ולא הותר כ"א למתק וכן הקשה הרב"י על הרי"ף ורמב"ם ורא"ש שכלם כתבו ששאר פירות חוץ מתותים ורמונים מותר לסחוט למשקה ותי' הרב"י דהם פסקו כר"פ דהוא בתרא דלא אזלינן בתר מחשבתו ומחשבתו לא משוי לי' ואי קשיא א"כ הדר' קו' הש"ס לדוכתי' מי דמי ערבי' אתרא כו' לזה כ' הרב"י דצ"ל לר"פ דבית מנשיא אתרא הוי לא כס"ד דגברא הוי ובזה א"ש דהתירו בפגעין וה"ה כל מיני פרי חוץ מתותים ורמונים ולכן כתב הרב"י ואם נודע לנו שבשום מקום כו':

אבל נ"ל דמשה אמת כו' ואנן קיי"ל כחכמים כו' אלא דלפי זה צ"ב מ"ט אסור תותים ורמונים בכל העולם ובש"ע יש לדחוק כיון דהרב"י כ' סתם ותותים ורמונים אסור לסוחטן ולא כ' בכל העולם א"כ יש לדחוק דר"ל במקום שדרכן לסחטן משא"כ שאר פירות לא ידעי' שיש מקו' שדרכן לסוחטן אע"פ שאין פי' זה אמת וכוונת הרב"י לאסור תותים ורמונים בכל מקום מ"מ כן דרכו של רמ"א כנודע דכה"ג אין רמ"א כותב בהג"ה בלשון י"א אך ברייתא קשיא לדידיה דקתני סוחטים בפגעין כו' אבל לא ברמונים וברייתא ודאי אוסרת רמונים לכל אדם לא לבית מנשיא לחוד ואמאי צ"ל דברייתא אתיא כר"א אע"ג שהתו' כתבו שם ד"ה מי דמי כו' המ"ל הניחא לר"א לרבנן מאי איכא למימר אלא פריך אפי' לר"א לא ניחא עכ"ל. הרי שהקשה ולא ניחא להו לאוקמי ברייתא כר"א היינו לתי' הש"ס הראשון דאמרה כדר"ח דאחשבינהו ובא הש"ס ליישב דברי ר"נ דפסק כההי' ברייתא לא ניחא להתוס' לומר דברייתא אתיא כר"א דהא קיי"ל כחכמים ואיך יפסק ר"נ כברייתא דאתי' כר"א אבל למסקנת ר"פ לפי פי' הרב"י הנ"ל י"ל דר"פ לא בא ליישב דברי רבי נחמן כ"א ברייתא גופה דאוסרת רמונים משום דבית מנשי':

ור"פ י"ל דמוקי לברייתא כר"א ובאמת לא קיי"ל כהאי ברייתא. בשבת דף צ"ב כו'. ר"ל אע"ג דהדין עם רמ"א דאינו אסור כ"א במקום שסוחטים מ"מ צריך עוד תנאי אחר וזולתו אפי באותו מקום מותר כמ"ש התוס':

בטלה דעתן ואמרינן דאין דרך הוצאה בכך ופטור:

גבי בשר. דקיי"ל שיעור עירוב מזון שתי סעודות:

ואם הוא לפתן סגי אי ראוי ללפת בו פת שתי סעודות אע"ג דהלפתן עצמו אין בו שיעור שני סעודות וקיי"ל בשר צלי מקרי לפתן ואמרי' בש"ס דף ך"ט ע"ב דאע"ג דפרסאי אוכלין בשר צלי לשם מאכל ולא לשם לפתן מ"מ כיון דפרסאי לאו רובא דעלמא בטלה דעתן:

ועז"כ התוס' ול"ד לקוצי' בערבי' כו' ור"ל דעל הוציא משא על ראשו קשה אפי' לרבנן דר"א בקוצים דעכ"פ מודים דבערבית דשם מקיימים קוצים מקדשין והא במוצי' משא על ראשו קאמר דאפי' הוציא א' מאנשי הוצל אמרי' בטלה דעתן ומבשר צלי באמת לרבנן לק"מ כ"א באו ליישב אפי' לר"א:

ולכן אי הוי בית מנשי' אתרא כו' ולפ"ז ה"ה בדינו של רמ"א אפילו נודע שבמקום א' סוחטין מין פרי א' אינו אסור אפי' באותו מקום אלא אם היה לכל העולם אותו מין פירות הרבה גם הם היו סוחטים:

ומ"מ בגמ' איתא כו' היינו קושית הרב"י הנ"ל:

ודוחק לו' כו' יהיו מחולקים כו' דהמקשן הוי ס"ד דבית מנשי' גברא ור"ש ס"ל דב"מ אתרא וכמ"ש הרב"י כנ"ל:

וז"ל הרמב"ם בא להוסיף ראיה דלא כהרב"י:

הואיל ומקצת ב"א סוחטים כו' הרי דנתן טעם הואיל ומקצת ב"א סוחטים ובזה סגי ואפי' אינו אתרא וכ"כ הרי"ף. אין רצונו שכ' כמ"ש הרמב"ם הואיל ומקצת ב"א דזה ליתא דלא הוזכר בזה כלל ברי"ף אלא ר"ל דגם הרי"ף כ"כ דבפגעין מותר לסחטן אפי' שלא למתק דלא כדעת רש"י. ולפ"ד הרב"י ע"כ צ"ל דגם הרי"ף פסק כר"פ א"כ למה הביא הרי"ף דברי ר"ח והטעם משום דאחשבינהו ע"ש (וראיה זו יש קצת לפקפק דהרי"ף כתב כן לדחות דברי האומרים דרמונים אפי' יצאו מעצמן אסורים וזה דחה דברייתא מיירי מסחיט' לכתחלה מדיהיב טעמא כדר"ח דאמר כו' ה"נ כיון דאחשבינהו ה"ל משקה ש"מ דאסחיטה קאי דלא מצי למימר אחשבינהו אלא היכי דסחטן עכ"ל הרי"ף א"כ י"ל ניהו דהרי"ף פסק כר"פ מ"מ הביא ראיה מתי' א' כדר"ח דלדידי' ע"כ מיירי מסחיטה לכתחל' ובזה לא מצינו שחולק ר"פ) תדע דאל"כ למה אמר' הבריי' ושל בית מנשי' כו' דבר זה צ"ב דהא גם לפירש"י ותוס' וכן לתי' הרב"י מודה דלתי' א' דמשני כדר"ח צ"ל כפירש"י ותו' וגם לדידי' א"ש מה דאמרה הבריי' של בית מנשיא ר"ל כיון דחזי' דמקצת ב"א סוחטים אותן לכן אפי' למתק אסור שמא יסחוט למשקה קצת יש לדחוק דמביא ראיה דסברת ר"ח לחוד לא מהני לאסור מה שאסרה הבריית' וגם לדעת התוס' ג"כ צ"ל כן אלא שהם מפרשים לשיטתייהו ומ"א מפרש לפי שיטתו דהשתא י"ל פשוט דאיצטריך לדבית מנשיא דטעמא דאחשבינהו גרידא לא מהני וא"כ בהאי תרדין שסחטן צ"ל ג"כ דיש מקצת בני אדם שסוחטים אותן אבל הב"ח כ' ג"כ כדברי מ"א וכ' דשאני תרדין דיש בו איסור תורה לכן סגי בחשבינהו לחוד אבל סחיט' רמוני' דאין בו רק איסור דרבנן דהא מתורה אינו חייב כ"א על דריכת זיתים וענבים לכן לא סגי סברת אחשבינהו ובעי ג"כ שמקצת ב"א סוחטין אותן:

ואפי' אינן עיר שלמה. דלא כהרב"י דבעי דוקא עיר שלמה וכ"ש דלא כרמ"א שאינו אוסר כ"א באותו מקום אלא אם רק מקצת ב"א סוחטים אסור לכל העולם:

ודוקא בענין שאם כו' הוא מדברי תו' דף צ"ב הנ"ל ואע"ג דהשתא אין הכרח די"ל בפירו' כיון דאיכא לצרף בהו סברת אחשבינהו עדיף מההיא דהוצל וכן קוצים דלא שייך סברת אחשבינהו אבל הכא משום דאחשבינהו סגי אם מקצת בני אדם סוחטים ואין צורך שאם היה לכל העולם כו' מ"מ הדין עם מ"א דהא לדעת תרצן א' דמשני מ"ד אקוצים ולא אסיק סברת אחשבינהו ע"כ צ"ל דכוונתו דגם ברמוני' בעי' דומיא דקוצים דאם הי' לכל העולם הרבה רמוני' היו סוחטי' כדמוכח מהאי דהוצל ואע"ג דמסיק משום דאחשבינהו וע"כ הפי' כמ"ש מ"א בצירף הואיל וקצת ב"א סוחטים ומסתמא נשאר בסברא ראשונ' דהאי דמקצת סוחטי' בעי נמי אם הי' לכל העולם רמוני' מרובי' כו' דהא לא חידש בזה דבר אלא לתרצן א' הוי סגי בזה לחוד דמקצת ב"א סוחטי' עד דדחי ערבי' אתר' ולתרצן הב' זה לחוד ל"מ אלא בצירוף אחשבינהו ואז דינו כאלו הוא אתרא אבל אם היה לכל העולם רמונים מרובים ואעפ"כ לא היו סוחטים ל"מ אפי' מקום א' שסחטן דהא ערבי' אתרא ואפ"ה בעי' דוקא שאם הי' לכל העולם גמלים כו':

שקורין בערניס ולענין תפוחים עיין בט"ז ס"ק ה':

וכ' הר"ש כו' לקיים זונין מפני שהוא מאכל יונים כו' אסור לקיימן ר"ל בכרם:

וא"כ ה"ה כאן אע"ג דלדעת מ"א אם רק מקצת ב"א סוחטים אסור אפי' אין מוליכין פירות אלו או המשקין למקום אחר היינו דוקא כמו שהתנה מ"א לעיל אם הי' לכל אדם אותם מין פירות מרובים היו ג"כ סוחטי' כנ"ל ואם הי' מוליכי' אותו מין ממקום למקום אע"ג שאם ה"ל הרבה מ"מ לא היו סוחטים אפ"ה אסור כמ"ש הר"ש גבי זונין ולא התנה דבעינן שאם היו לכל העולם זונים מרובים היו זורעין זונין אדרבא עינינו הרואות ההיפך דאפי' במקום שי"ל זונין הרבה אין זורעים זונין דלא כמ"ש בספר ת"ש ע"ש:

והב"ח כ' כו' וכ"כ סמ"ק. והוא שיטת רש"י ותוס' דלעיל כנ"ל: