מחצית השקל על אורח חיים שיט:טו

(ס"ק טו) מוכחי כו' ולפ"ז אסור כו' דע"כ הא דאוסר כאן כשיפסק הקילוח כו' משמע אפילו רוצה לשתות השכר מיד מ"מ אסור והא מבואר לעיל ריש הסי' דאם רוצה לאכלו לאלתר מותר כשבורר בידו אע"כ צריך לומר כיון דהכא מוריק מכלי אל כלי סבירא ליה דיש לו דין בורר בכלי דאפילו לאכול לאלתר אסור. אם כן ה"ה בשומן דאסור ונראה לפי זה דבשומן אפי' לכתחלה קודם שפסק הקילוח אסור לערות דבשכר ההיתר קודם שיפסק הקילוח דאז עדיין אין הפסולת ניכר כמו שכתב הר"ן מה שאין כן בשומן דמיד ניכר הפרש בין המאכל ובין השומן:

אבל בשומן כו' ר"ל גם לפי מה דמסיק דבאינו נותן קסמים בפי כלי מותר לאכול לאלתר דלא מיקרי ברירה ע"י כלי מ"מ בשומן אסור כמ"ש סעיף ג' ובמ"א ס"ק ד' שם דמה שאינו רוצה לאכול מיקרי פסולת וכיון דאין דעתו לאכול השומן עכשיו ה"ל פסולת ואסור לברר פסולת מתוך אוכל אפי' דעתו לאכול האוכל מיד:

ואפשר כו' אבל הכא לחודא קאי הקשה בספר ת"ש דסותר דברי עצמו שכתב לקמן סי' תקפ"ו ס"ק י"ב כתבו דזהו דוקא במין א' ולא בשני מינים והכא השומן עם הרוטב או הבשר שני מינים הם וכמ"ש מ"א ריש ס"ק זה ולענ"ד לק"מ דתחלה צריכים להבין דברי מ"א סי' ת"ק הנ"ל שכתב על דברי ראבי"ה שהתיר לנקר בשר בי"ט ואין בזה משום בורר. וכת' מ"א הטעם וז"ל דבריר' לא שייך אלא בדבר המעורב אבל הכא האי לחודי' קאי והאי לחודיה קאי כו' ואפי' לפמ"ש סי' תק"י היינו בדבר שהיא פסולת גמור או בשני מיני אוכלים אבל הכא הוא מין א' ואינו פסולת אלא אסור' דרביע עליה עכ"ל מ"א וצ"ב כשמנקר הבשר מן הגידים איך יקרא בשר עם גיד מין אחד ואפי' מנקרו מן החלב גם חלב עם בשר שני מינים אם לא כשהבשר שמן כמ"ש ש"ך י"ד ד"ס נ"ח ועיין בפד"מ שם וע"כ צ"ל דמה שכתב שם מין א' אינו ר"ל מין א' ממש אלא ר"ל כיון שהם דבוקים זה בזה נקראים לענין זה מין אחר וכמ"ש מ"א פה בס"ק שאח"ז במחבץ דהקום והגבינה או החמאה נקראים מין אחד וכן השמרים עם היין אע"ג דקום וחמאה וכן שמרים עם יין ב' מינים הם מ"מ לענין ברירה מיקרי מין אחד. ולולי שהם דברים לחים לא היה בו איסור תורה אע"ג דקום ושמרים אינו כ"א אוכל ע"י הדחק יש בו איסור ברירה מדרבנן וכמ"ש פה ס"ק ה' וע"י סברת האי לחודי' קאי מותר וא"כ ה"ה הכא שומן עם בשר או עם רוטב ניהו דשני מינים הם מ"מ לענין זה מיקרי מין א' דמהני בי' סברת האי לחודי' קאי כו':