מחצית השקל על אורח חיים שיח:מ

(ס"ק מ) במקום שהיס"ב כתב הלבוש כו' כמ"ש הרב ב"י גבי שמן כו' אהא דתניא פ' א"ט דנ"א אין מרסקין השלג או הברד שיזובו מימיו (וכ' רש"י הטעם דהוי נולד. ופי' הר"ן דבדיו דמשום סרך מלאכה נגעו בה שדומה כבורא מים הללו או שמא יסחוט פירות העומדים למשקין) אבל נותן הוא שלג או ברד לתוך המים אע"פ שנימח ממילא. וכ' רבינו ברוך בספר התרומות הובא ברא"ש ור"ן ואסור להחם בשבת פשטיד"א אצל המדורה (וכ' הר"ן ה"ה בחמה) משום ורשומן הנקרש נימח וה"ל מוליד ודמי להך דאין מרסקין את השלג כו' עכ"ל והרב' פוסקים חולקים ומתירים כיון דלא עביד בידים וכתב הרב"י והמרדכי ס"פ ב"ט כתב כדברי בעל התרומות ואח"כ כתב ר' יחיאל מפרי"ש הי' מביא ראי' להתיר מדאמרינן פרק כירה דף מ' ע"ב סכה אשה ידה שמן ומחממ' נגד המדור' וסכה לבנה וסתם שמן זית הוי קרוש ואפ"ה שרי ומ"מ טוב ליזהר שלא לשום כ"כ קרוב לאש אלא רחוק כדי שלא תהא היס"ב עכ"ל המרדכי. וכ' ע"ז הרב"י נרא' מדבריו דלבעה"ת לא אסור אלא במקום שהיס"ב וליתא דהא טעמא לאו משום בישול הוא אלא משום נולד וא"כ אפי' יד ס"ב נמי שרי (ר"ל לרבינו יחיאל לדעת המרדכי מדכתב המרדכי על דברי ר"י וטוב ליזהר כו' שלא תהי' היד סולדת בו משמע דר"י גופיה מתיר אפי' במקום שהיד ס"ב ומנ"ל למרדכי דר"י מתיר אפי' במקום שהיס"ב ע"כ משום דהוי ס"ל דבעה"ת גופי' אינו אוסר אלא במקום שהיס"ב ועז"כ הרב"י דליתא דהא הטעם משום נולד וא"כ אפי' במקום שאין היס"ב אסור לדעת בעה"ת כן פי' הדריש') ועוד דמשמע דלר"י שרי לחמם שמן זית אפי' במקום שהיס"ב (דהרב"י הוי ס"ל דמ"ש המרדכי וטוב ליזהר כו' קאי על שמן) ובהדיא אסיקנא בפ' כירה דשמן יש בו משום בישול עכ"ל הרב"י וס"ל ללבוש ה"ה בפשטיד"א דינא הכי דבמקום שהיס"ב לכ"ע אסור משום בישול ולדעת המתירים לא הותר אלא במקום שאין היד ס"ב ולא חיישינן לנולד. ול"נ דל"ד. ד"ל אע"ג דשומן אסור לכ"ע במקום שהיד ס"ב אבל פשטיד"א להמתירים ואין חוששין לנולד גם במקום שהיס"ב מותר דפשטיד"א ליכא משום בישול כיון דהוא דבר יבש אע"ג דסופה להיות נימח מ"מ בתר השתא אזלינן ועכשיו הוא יבש (אלא עדיין יש לחוש בנצטנן לגמרי דהוי כמניח לכתחל' לכירה בשבת ואפי' ביבש יש לאסור כמ"ש מ"א סי' רנ"ג הבאתיו פה ואולי יש לחלק):

וכ"מ במרדכי כו' וקאי אפשטיד"א כו' ד"ל ומ"ש וטוב ליזהר שלא ליתנו כ"כ קרוב לאש כו' דמשמע דלרבינו יחיאל מותר ליתנו אפי' במקום שהיס"ב לא קאי על שמן כמו שהבין הרב"י ולכן הקשה עליו כנ"ל אלא קאי דוקא אפשטידא דלית ביה משום בישול א"כ לרבינו יחיאל מותר אפי' במקום שהיס"ב ובזה כתב המרדכי וטוב ליזהר כו' מטעם שכתב מ"א סס"ק זה. וכ"מ בגמרא וברש"י. ר"ל דמוכח דאזלינן בתר השתא וכיון דעכשיו הוא יבש אע"ג שסופה להיות נימוח מ"מ דין יבש יש לו:

שורין אותו בחמין שיהי' נימוח ורש"י מן האומרים דיש בישול אחר בישול וע"כ צ"ל הא דשרי במתני' לשרותו בחמין דמיירי בדבר יבש וכמ"ש בפוסקים ומה בכך הא רש"י כתב שיהי' נימוח א"כ הרי סופה להיות לח אע"כ דבתר השתא אזלינן דהוא יבש ואין בו משום בישול א"ב:

אלא כו' חששו כו' ד"ל מה"ט כתבו שטוב ליזהר כו'. כמ"ש הרב"י. בשם בעה"ת שאם עירה ושפך חוצה מן הפשטיד"א המים ושומן שבתוכה מותר להחם הפשטיד"א בשבת ונרא' מכאן אפי' לפי דעתו מותר להחם בשבת חתיכות בשר שומן אע"פ שמקצתו זב דאל"כ אע"פ ששפך המים והשומן ה"ל לאסור מפני חתיכות בשר שבתוך הפשטיד"א שהם נפשרים וזבים והטעם כיון דדבר מועט הוא הדבר הנפשר לא חשיב ושרי עכ"ל הרב"י: