מחצית השקל על אורח חיים שיח:כו

(ס"ק כו) וראשון כו' דהתם הקדרה עומדת ע"ג האש ממש כתב בס' ת"ש דהלשון לאו דוקא דהא התם אסור אפי' בגרופה וקטומה אלא ר"ל שאין הפסק בין הקדרה ובין הכירה גם אפי' גרוף וקטום מ"מ עדיין האש שם כמש"ל סי' רנ"ג סק"ג וסק"ח. וצ"ע דהא הוא בעצמו כ"כ בסי' רנ"ג ס"ג ובס' ת"ש הקשה דהא בס"ג שם מיירי בחזרה והכא מיירי בנתינה לכתחלה לכן הגיה שצ"ל בסי' רנ"ג סעיף ה' שכ' מותר ליתן ע"פ קדרות חמין בשבת תבשיל שנתבשל מע"ש כל צורכו כגון פאנד"ש וכיוצא בו לחממן לפי שאין דרך בישול בכך ע"ש במ"א ובזה הדין עם ספר ת"ש דהאי דסעיף ה' הוא נידון דהכא וכ"נ מדברי הרב"י בספרו הארוך בסי' רנ"ח דמדמה האי דסי' רנ"ג סעיף ה' לדין דהכא ע"ש אמנם הוקשה לו למה טרח להוריד קבא מאיגרא להקשות מסי' רנ"ג ולא הקשה מהכא דהכריע בסעיף ח' כהמתירי' וסיים על מ"ש לתרץ והוא דחוק קצת אבל אין בידו לפרשו בד"א עכ"ל ולענ"ד י"ל דהא דין זה נובע מבריי' דס"פ במה טומנין דף נ"א ע"ב דתניא מניחים מיחם על גבי מיחם וקדרה ע"ג קדרה אבל לא קדרה ע"ג מיחם ומיחם ע"ג קדירה וכ' רש"י וז"ל מיחם של נחושת קדרה של חרס. יש ספרים שכ' בהן אבל לא מיחם ע"ג קדר' ומפרשי טעמא משום שהקדרה מרבה חמימות ומוספת הבלה למיחם אבל בתוס' גרסינן ומיחם ע"ג קדרה עכ"ל רש"י ונלע"ד דגם אותה הגירסא לא קדרה ע"ג מיחם מודי' דמיחם ע"ג קדרה שרי דלא כמו שהוא הגירסא לפנינו בגמ' דהא יהבי טעמייהו שהקדירה מוספת הבל ומרבה חום וזה לא שייך גבי מיחם וכן נראה מה שדחה רש"י דהתוס' גרסי' ומיחם ע"ג קדרה משמע דדוקא כה"ג אסר גרסא האחרת (דלא כמו שהבין מהרש"ל ע"ש) וניהו דרש"י דחה אותה הגירסא וכן המ"מ וכן הרב"י בסי' רנ"ח מ"מ מה"ט לא רצה מ"א להקשות מהכא בסעיף ח' די"ל דוק' בסעיף ח' דמיירי ליתן ע"ג מיחם בזה הכריע להתיר דזה מותר לכל הגרסאות משא"כ בסעיף ז' דמיירי להניח ע"ג קדירה דזה אסור לחד גרסא ניהו דרש"י ומ"מ דחו להאי גרסא מ"מ יש לצרפו להאוסרי' כשמונח הקדרה על האש וחמיר עכ"פ מסעיף ח' לכן לא כ' הרב"י הכרעתו להתיר בסעיף ז' וניחא ליה למ"א מסי' רנ"ג ס"ה דשם הכריע להתיר לתת ע"פ קדירה:

וי"ל דוקא צלי כו' ע"ג כירה גרופה הלשון ל"ד אלא ר"ל ע"ג קדרה דעדיף מכירה גרופה וכ"כ בספר ת"ש:

וכצ"ל לדברי רי"ו ר"ל האי דסעיף ז' וסעיף ח' שניהם הם דברי רי"ו הובא בב"י בסי' רנ"ח שכ' בהאי דסעיף ז' ע"ג מיחם וכן בסעיף ח' וז"ל י"מ דמיחם ע"ג מיחם דשרי אפי' התחתון על האש וי"מ שאם התחתון על האש לעולם אסור כו' וכ' עוד להניח דבר קר שנתבשל כל צרכו ע"ג מיחם שעל האש יש מהגדולים שכתבו דדינו כמניחו נגד המדורה כו' ויש שכתבו דהוי כמניח לכתחלה ע"ג כירה ואסור כו' וראשון נראה עיקר עכ"ל לדידיה קשיא בפשיטות למה לא הכריע להתיר גם בדין ראשון כיון דשניהם מיירי ליתן ע"ג מיחם וע"כ צ"ל כתי' מ"א ומ"מ יש להקל דמשמע במ"מ כו' כ' בספר ת"ש וז"ל אינו ראי' כלל דהא המ"מ כ"כ בשם הרשב"א ולרשב"א גם בתבשיל ל"ל שמא יתן עליה כשהוא קר דהא רשב"א ס"ל דגם בתבשיל שנצטנן אין בו משום בישול כמ"ש סעיף ט"ו בהגה"ה וא"כ תבשיל ודבר יבש שוין הן לדידיה אבל לדידן דס"ל נצטנן יש בו משום בישול כמ"ש רמ"א אפשר דגם בזה איכא למגזר כו' עכ"ל ת"ש. ולענ"ד דיוקו של מ"א מלשון המ"מ דהא א"ל על תירוץ מ"א לחלק בין צלי למבושל דמבושל אסור דגזרינן שמא יתן עליה כשהוא קר הא כ' הרב"י טעם המתירים דדינו כמניח נגד המדורה והא במדורה מבואר בסעיף ט"ו דגם תבשיל אם הוא רותח מותר ליתן נגד המדורה ולא גזרינן וצ"ל ניהו דכתב דדינו כמניח נגד המדורה מ"מ כיון דלטעם ההיתר במדורה דא"ל הכירא כמו שכתוב בס"ק ל"ח וכן הכא להניחו ע"ג קדירה או מיחם כיון דאין דרך בישול בכך איכא הכירא וכמ"ש לעיל סי' רנ"ג סעיף ה' וא"כ י"ל דבמדורה יש יותר הכירא מהכא כשנותן ע"ג קדירה או מיחם וניהו דהכא גזרינן מ"מ במדור' דאיכא היכרא טובא לא גזרינן ומ"ש המתירים י"א שדינו כמניחו נגד המדורה אין הכוונה שהיכר של שניהם שוה דוודאי הכא ע"ג קדרה או מיחם ליכא הכירא כ"ה ויש מקום להחמיר יותר במדורה מ"מ ס"ל להמתירים דדינו כמדורה והרב"י מה"ט לא רצה להכריע בסעיף ז' להתיר במבושל דאיכא למיגזר אטו כר אע"ג דבמדורה לא גזרינן כנ"ל אבל המ"מ פ' כ"ב כשכ' בשם הרשב"א להתיר לא כ' לשון דינא כמניחו נגד המדורה אלא כ' וז"ל כיון שהקדרה מפסקת ה"ז כמחמם נגד המדורה ומותר עכ"ל מלשון זה משמע דהיכר שניהם שוה וכיון דבמדורה לא גזרינן גם בקדרה לא גזרינן אפי' לדידן לכן לא כתב מ"א וכן מוכח במ"מ אלא וכן משמע: