מחצית השקל על אורח חיים שיח:ב

(ס"ק ב) למ"ש מיד כו' דחיישינן שמא י"ל כו' זהו דעת ר"ת:

דלא כב"ח שכתב דלדעת רש"י צריך להמתין במ"ש בכדי שיעש' דהרי התוס' כ' להיפך:

ועי' בי"ד ס"ס ק"ב דאם נתערב אותו דבר באחרים בטל (היינו שנתבשל בשבת במזיד דנשאר לו לעולם אסור אבל בישל בשוגג דמותר במ"ש אפי' למבשל פשיטא דאם נתערב בשבת הוי דשיל"מ) ולא הוי דשיל"מ דומיא דתרומ' דקי"ל דעולה בא' ומאה ולא הוי דשיל"מ אע"ג דלכהן שרי בלי תערובת מ"מ כיון דלגבי ישראל אסור ולגבי ישראל לא הוי דשיל"מ ה"ה גבי כהן לא הוי דבר שיל"מ כיון דאין לו מתירים לכל העולם ולשון דומיא דתרומ' הוא ל"ד והנה הרב"י שם הביא דין זה בשם רי"ו שכ"כ בשם רא"ם וכ' שי"ל ראי' מפ' הערל והוא דאי' שם דף פ"ב חתיכ' חטאת טמאה שנתערב' בק' חתיכות חטאת טהורות ה"ז בטלה אבל חתיכות חטאת טהור' שנתערב' במאה חתיכות חולין אינ' בטלה ופריך מ"ש רישא ומ"ש סיפא ומשני ר"א סיפא משום דה"ל דשיל"מ ופירש"י דמותר לכהן ומסקינן הא דר"א בדותא למאן אי לכהן מישרי שרי (ופירש"י אפי' השתא והא דקי"ל דשיל"מ לא בטל כגון דמשתריא למחר ולמאן דאסר ליה השתא כגון ביצה שנולד' בי"ט) אי לישראל לעולם אסור וא"כ ראייתו מחתיכת חטאת טהור' שנתערב' בחולין דמסקינן דלא הוי דבר שיש לו מתירין אלא שהתוס' שם ד"ה משום כו' כתבו ומיהו קשה לס"ד דר"א אמאי תרומ' עולה בק"א עכ"ל:

וצ"ע כו' דתרומ' (וה"ה די"ל כן בחתיכות חטאת הנ"ל) והחש' בס' ת"ש דא"כ לדברי מ"א דכה"ג דהכא הוי דשיל"מ א"כ למה אמר דר"א בדותא הא יש לאוקמי כגון שנתערב החטאת טהור' לכהן טמא או טבול יום דעכשיו אסור לו ולערב היה מותר באמת כבר קדמוהו מהרש"ל ביש"ש ביבמות (אולם תי' מהרש"ל לא הבנתי) ולענ"ד לדבריו תקש' אלא מאי אלא כיון שאין לו היתר לכל העולם דהא לישראל אסור לא הוי דשיל"מ א"כ מאי דאמר הש"ס אי לכהן משרא שרי הוא שפת יתר ת"ל בלא"ה כיון דלישראל אסור לעולם לא הוי דשיל"מ גם מ"ש אי לכהן מ"ש זה אינו קושיא דהא א"ל דמיירי בכהן טמא כנ"ל ובאמת ראיתי בס' ת"ש שסיים מאי דנקט הש"ס אי לכהן מ"ש לרווחא דמלתא נקטינן. ולענ"ד דוחק דגם אי הוי דיחוי אי לכהן מ"ש הוי דיחוי גמור אע"ג דלא הוי צריך לזה והיה די במה שיאמר אי לישראל לעולם אסור אז הי' אפשר לו' ע"צ הדוחק דלרווחא נקטינן אבל השתא דהא לכהנים מ"ש אינו דיחוי כלל דהא א"ל דמיירי בכהן טמא כנ"ל לא שייך לי' לרווחא דמלתא אלא י"ל דדברי מ"א נכונים ומה שהקש' דהל"ל דמיירי בכהן טמא י"ל דעכ"פ הש"ס שפיר אמר הא דר"א בדותא דהא ר"א סתם דבריו ואמר סיפא משום דהוי דשיל"מ ולא אמר דמיירי בכהן טמא משמע בכל ענין הוי דשיל"מ אפי' ליכא כהן טמא ודבר זה בדותא כדאמר הש"ס אי לכהן מ"ש כו' ולא תיקשי ניהו דדברי ר"א בדותא מ"מ הש"ס אליביה דנפשיה ה"מ לאוקמי כה"ג בכהן טמא ז"א קושיא דהא י"ל להש"ס תי' אחרים מורווחים יותר מלאוקמי שנתערב לכהן טמא אלא דבס' ת"ש הקש' תחלה לדברי מ"א דס"ל בנדון דהכא כיון דלאחרים הוי דשיל"מ וגם לדידיה אע"ג שאין לו היתר מיקרי דשיל"מ ולא בטל א"כ למה אמר הש"ס דר"א בדותא אטו מי ליכא בכל השבט כהנים טמאים וטבולי יום שהיום אסור להם ולערב יהי' מותר ולגבייהו הוי דשיל"מ וא"כ לדברי מ"א הוי דשיל"מ לכל העולם ולענ"ד י"ל גם מ"א ס"ל כשיש היתר לאדם פרטי או איז' פרטיים מש"ה לא יקרא דשיל"מ לגבי אחרים אלא לא דיבר מ"א אלא בנדון דהכ' דהוי דשיל"מ לכל העולם חוץ מאדם פרטי כה"ג הוי דשיל"מ וה"ה התם בחטאת אע"ג שבלי ספק ימצאו כהנים טמאים טבולי יום דלדידהו הוי דשיל"מ מ"מ משום פרטיים ל"מ דשיל"מ ואם היה דשיל"מ לכל הכהנים הוי מיקרי דשיל"מ לכל העולם כיון דהם משפחת כהונ' שלמה ואמרינן כהנים עם בפ"ע ותל"מ:

כדאיתא פ"ב דבכורים דאם נתערב בכורים (ר"ל בירושלים דאי חוץ לירושלים תנן שם ר"פ דבטל דלא מיקרי דשיל"מ אע"ג דיכול להעלותו לירושלים משום דהוי טרחא להעלותן):

כיון דלכהנים הוי דשיל"מ וגם הכהנים צריכים לאכלו בתורת בכורים וכדינן:

ומיהו הר"ש כ' כו' ופי' המשנה לפי שיטתו ע"ש וע' ביש"ש שם מ"ש בפי' דברי הר"ש:

ומ"מ יש להחמיר כפי' הרמב"ם והר"ע ר"ל דכה"ג הוי דשיל"מ:

כשנתערב לכהן דהכל תלוי בבעה"ב אי לבעה"ב דהיינו מי שנתערב לו אם לדידיה הוי דשיל"מ אז לכ"ע לא בטל וא"כ ה"ה הכא אם נתערב למבשל בטל כיון לדידי' לא הוי דבר שיש לו מתירין דהכל תלוי במי שנתערב לו: