מחצית השקל על אורח חיים שטז:כו

(סקכ"ו) חיה ועוף כו' ז"ל הגמ"יי כו' ר"ל מ"ש הרב"י כאן הם דברי הגמ"יי כפי הבנות הרב"י דבריו וי"א שהביא רמ"א ונרשם הגהת אלפסי הם דברי ש"ג הנקרא הגהת אלפסי ולכן הביא מ"א ל' הגמ"י ובתוכו יברר שהגמ"יי אינו חולק עם הש"ג לענין שבת כ"א לענין י"ט דלא כהרב"י:

ז"ל הגמ"יי שברשותו הצדן פטור הוא משנה ר"פ ח' שרצים דף ק"ז ע"א ומפרש לה הגמ"יי דר"ל פטור אבל אסור ככל פטורי דשבת וע"ז ק"ל להגמ"יי מדתנן ר"פ אין צדין אבל צדין כו' דמשמע אפי' לכתחלה שרי ולכן חילק התם באין צדין דמתיר לכתחלה דמיירי בי"ט לכן משום שמחת י"ט הותר אפי' לכתחלה משא"כ בפרק ח' שרצים דמיירי בשבת אסור לכתחלה:

וסיים דוקא דעבידי לרבויי דהיינו מורדי' הוא דאסור בשבת אבל אי לא הוי מורדי' גם בשבת מותר לכתחלה ומזה העתיק הרב"י חיה ועוף שברשותו דהיינו שאין מורדים מותר לצודן לכתחלה אבל מורדי' אסור לכתחלה:

וצ"ע כו' מוקמי' לה כו' ס"פ האורג. ובר"פ אין צדין בביבר קטן אבל בביבר גדול אסור א"כ ה"מ הגמ"יי לתרץ הא דתנן ר"פ ח' שרצים חיה כו' הצדן פטור דמשמע אבל אסור מיירי בביבר גדול אע"כ ניחא ליה להגמ"יי לאוקמי האי דר"פ ח' שרצים ג"כ בביבר קטן א"כ איך כ' אח"ז וכגון דעבידי כו' ר"ל הא דבשבת אסור לכתחלה דוקא בעבידי כו' והן בבית גדול הא כה"ג גם בי"ט אסור כנ"ל והגמ"יי ע"כ ס"ל דשבת חמיר ואפי' בביבר קטן אסור כנ"ל. וכ"ה בביצה כו' דבעבידי לרבויי אפי' בי"ט אסור דרמי אהדדי שני ברייתות דתנא חדא אווזין ותרנגולי' ויוני הדריסאות פטור ותניא אידך הצד יוני שובך ויוני עליה כו' חייב ומשני שאני יוני שובך דעבידי לרבויי לכלובן ופרש"י כו' אבל אווזים ותרנגולים לא עבידי לרבויי. הרי דחיה ועוף דעבידי לרבויי אפי' בי"ט אסור ואפי' חייב על צידתן א"כ ע"כ הא דהגמ"יי מוקי האי דר"פ ח' שרצים בשבת וס"ל דשבת חמיר ע"כ ס"ל דבשבת אפי' לא עבידי לרבויי אסור ואיך כ' הגמ"יי אח"ז וכגון דעבידי לרבויי:

וע"ק שכ' הגמ"יי אח"כ והכי איתא בירוש' כו'. הלשון אינו מדוקדק דלפי לשון זה לא הי' צריך להקשות על הרב"י כ"א על הגמ"יי גופיה דאיך כ' והכי איתא בירוש' ואדרבא בירושלמי איתא להפך דהא הגמ"יי כ' דמתני' דריש פ"ח שרצים מיירי בעבידי לרבויי וקתני מתני' פטור ובירוש' כ' דחייב אלא כן הוא לשון הגמ"יי אחר שכ' ואף לדחותן כו' אסור כ' הלכך צריך ליזהר שלא לתפוס סוס המורד כו' (הובא במ"א אח"ז) ובירושלמי א"ר יוסי הדא אמרה כו' א"כ בהגמ"יי גופיה לא ה"מ מ"א להקשות דהי' אפשר לפ' דברי הגמ"יי שלכך הביא הירושלמי לדחות דבריו הראשונים וע"י הירושלמי חזר בו הגמ"יי מדבריו הראשונים אבל לפ"ז צ"ל דמתני' דר"פ ח' שרצים מיירי באין מורדים ואפ"ה אסור לכתחלה א"כ קשיא על הרב"י דאיך כ' להיפך:

לכן נ"ל כו' למ"ש בש"ג הוא הי"א שהביא רמ"א ואין בין הגמ"יי וש"ג מחלוקת לענין שבת כ"א לענין י"ט:

והנה הגמ"יי ס"ל כו' דבזה חולק הגמ"יי על הש"ג דהש"ג ס"ל דאווזים ותרנגולים אפי' בי"ט אסור לצודן לכתחלה והגמ"יי ס"ל דבי"ט אפי' לכתחלה מותר דהא הש"ג מייתי ראיה מתוספתא דקתני הצד אווזים כו' פטור מכלל דאסור ובאמת תוספתא זאת הובא בש"ס ר"פ א"צ ופי' התוס' שם דפטור ר"ל אבל אסור כדס"ל להש"ג אבל הרא"ש פי' דהאי פטור ר"ל מותר אפי' לכתחלה עיין שם אם כן הגמ"יי ס"ל כהרא"ש לכן כ' דאווזים ותרנגולים בי"ט מותר לכתחלה והקשה הא דתנן ר"פ ח' שרצים חיה ועוף שברשותו הצדן פטור ומשמע להגמ"יי מדקתני שברשותו היינו שנתגדלו בביתו ולא עביד לרבויי כגון אווזים ותרנגולים ואפ"ה קתני פטור ומשמע אבל אסור הרי דאפי' אין מחוסר צידה אסור לכתחלה ולכן ק"ל להגמ"יי מדתנן ר"פ אין צדין אבל צדין חיה ועוף משמע אפי' לכתחלה וניהו דהתם מיירי בביבר קטן דאינו מחוסר צידה מכל מקום ק"ל דהא בר"פ שמונה שרצים קתני שברשותו דמשמע נמי דאין מחוסרים צידה כנ"ל ואפ"ה אסור לכתחלה והוצרך לחלק בין י"ט לשבת:

ומ"ש אחר כך וכגון כו' ט"ס וכצ"ל ובהמה דעבידי כו' ר"ל דעד עכשיו דיבר מחיה ועוף דומיא דאווזים ותרנגולים דלא עבידי לרבויי מן הסתם אבל בהמה דעבידי לרבויי אסור וה"ה דאפי' חיובא איכא אלא דלדידן ליכא נ"מ בין חיוב לאיסור וה"ה באווזים ותרנגולים אי עבידי לרבויי אסור אלא אורח' דמלת' נקט דסתם אווזים ותרנגולים לא עבידי לרבויי וע' לקמן בסי' תצ"ז במ"א ס"ק ז':

ומסיים בהגמ"יי הלכך צריכים כו' ר"ל א"ש טפי:

וכן עיקר כמ"ש רמ"א דאפי' חיה ועוף שברשותו ול"ע לרבויי ובאו לכלובן אפ"ה בשבת אסור דגם הגמ"יי מודה בשבת:

ורש"ל בתשו' סי' י':

אף שבגמ' וסמ"ג איתא לאיסור. היינו מדקתני ר"פ ח' שרצים חיה ועוף שברשותו הצדן פטור משמע אבל אסור ככל פטורי דשבת:

ובהגמ"יי כתב להתיר. וצ"ל דס"ל דהאי פטור דקתני ר"ל ומותר לכתחלה והא דקתני פטור צ"ל כמ"ש בהגמ"יי שלפנינו פ' י' בסוף דבריו ז"ל ואע"פ שיש לדחות ולומר דפטור ומותר ואיידי דבעי למימר (הוא סיפא דמתני') והחובל בהן חייב תני הצדן פטור כדאמרי' פ' ב"מ כו' עכ"ל:

צ"ל דהגהה אחרת הוא שהיתה לפני מהרש"ל דאדרבא בהגמ"י שלפנינו הלא אוסר רק שכתב שיש לדחות כנ"ל משמע אבל לדידיה לא נראה האי דיחוי אלא אסור כמ"ש לפני זה. ומ"ש הרב"י ע"ז כל פטור' כו' להביא ראיה להתיר אדרבא מייתי חובה לנפשיה דהא משנה זו ליתא כו':