מחצית השקל על אורח חיים שיג:א

(ס"ק א) פקק החלון ואפי' ארובה שבגג כו'. וחלון היינו מן הצד בדופן וס"ד דוקא בדפנו שרי להוסיף דקיל דהא לרש"י אין בדפנות ומחיצות איסור עשיית אהל אלא דוקא בעשיי' גג ניהו דלא קי"ל הכי אלא כמ"ש פרק כל הכלים דף קכ"ה ע"ב דגם בדפנות איכא איסור עשיית אהל מ"מ ס"ד דדפנות קיל ולכן הותר תו' אהל אבל לא בארובה שבגג קמ"ל דליתא:

הר"י הלוי כו' מל' רש"י בשבת דף קנ"ז ע"ב וז"ל וגיגית סדוקה כו' והמת מונח כו' ולפני מות המת פקקו בשבת המאור בטפיח כו' עכ"ל רש"י וקאי על מאי דתנן התם מעשה בימי כו' שפקקו כו' וביאור הדברים כבר כתבתי סי' ש"ו במ"א ע"ש:

גם בתשובת מהרי"ל כו' כששאלוהו אם הכהנים יכולים לכוף את קרובי המת להוציא המת כשהכהנים רוצים לכנס לבית הכנסת להתפלל והשיב דאין יכולים לכוף כמ"ש לעיל סי' שי"א במ"א ס"ק י"ד ואייתי ראיה ממגלה פרק בני העיר דף כ"ו ע"ב דאיתא התם האי בני כנישתא דיהודאי רומאי דהוי פתיח' להאי אדרונא (פי' חדר) דהוי מחית ביה מיתא (פירש"י היה מונח בו מת שלא נקבר) והוי כהני בעי למיע לצלויי אמר רבא דלו תיבותא (דס"ד דרבא דתיבה אינו מקבל טומאה וחוצץ מפני טומאה) אותיבי' שם ר"ל שהניחו הארון שם בהאי פתח לסותמו (וע"ל במ"א סי' קנ"ד ס"ק י"ד) ולמה לא היה כופה להוציא המת ולא יצטרכו לסתום על ידי הארון אע"כ דאין יכולים לכוף. וכ' מהרי"ל ודוחק להעמיד בשבת. ור"ל דלעולם יכולים ככוף והא דהוצרכו שם לסתום ולא צוה להוציא המת משום דהיה שבת וא"א לטלטל המת להדיא דזה דוחק שלא הוזכר שהי' שבת (וגם דחה שם דאפי' היה בשבת היה מותר עיין שם) אבל לולי הדוחק היה מוקי לה בשבת ותקשי הא התם כבר מת המת ואיך צוה רבא לסתום:

ועוד דהתוספות סוף פרק כל הכלים דף קכ"ו ע"ב ד"ה מדבריהם כו' כ' על מאי דתנן התם ר"א ורבנן פליגי ר"א סבירא ליה תוספות אהל עראי אסור ורבנן ס"ל מותר ובעי למפסק הלכתא כר"א דאסור ופריך והתנן (דף קל"ז ע"ב) מעש' כו' שפקקו המאור בטפיח וקשרו את המקידה בגמי לידע אם יש בגיגית פותח טפח ומדבריהם למדנו שפוקקים ומודדים וקושרים (ע"כ סי' ש"ו במ"א) הרי מעשה רב שהתירו לפקק דהיינו תוס' אהל והקשו התוס' דלמא שאני התם אפי' לר"א שרי משום דאיכא מצוה וכדאמרי' שם לענין מדידה שהותר' דוקא משום שהי' צורך מצוה ותי' דבשלמא מדידה דליכא איסורא כ"א דהוי כעובדא דחול הותרה במקום מצוה אבל תוס' אהל לר"א דדמי לבנין חמיר טפי ואפי' לצורך מצוה לא ה"ל להתיר א"ו דקי"ל כרבנן דס"ל דליכא איסור כלל בתוס' אהל:

והקשו בס' א"ר ובס' ת"ש מאי ראייה מייתי מדברי התוס' להתיר לאחר מיתת המת הא הר"י הלוי דייק גם מל' התו' דהאי עובדא הוי קודם שימות המת ותי' בספר ת"ש ר"ס שט"ו דס"ל למ"א דמעלינן דרגא אם לר"א במקום מצוה מותר לס"ד דתוספות במקום מצוה קודם שימות המת א"כ לרבנן דליכא כ"א משום מתקן יש להתיר אפילו אחר שימות המת עכת"ד. אולם אם מ"א ס"ל כן מסברא דנפשיה אין זה לענ"ד כדאי לדחות דברי הר"י הלוי אך לענ"ד כדברים כפשוטן דס"ל למ"א אפילו לדעת הר"י הלוי דמ"ש רש"י ותוספת דמיירי קודם שימות המת הוא דוקא היינו דוקא לפי המסקנא דתוספות אהל מותר אפי' לדבר הרשות אבל לפי הס"ד דהתו' דתוספת אהל אסור ולא הותר כ"א לדבר מצוה ע"כ צ"ל דמיירי אחר שכבר מת דאי עדיין לא מת מאי מצוה איכ' דלמא לא ימות כלל בשבת ולא יהי' בו צורך ביום השבת ובגג אפילו לא בא להתיר איכא איסורא כמבואר ר"ס שט"ו ועוד הלא מסתמא תקיף ליה עלמא דהא חששו שימות בשב' ואם כן אם לא ימות בשבת וימות במוצאי שבת נמצא שתיקן בשבת לצורך חול א"ו דלס"ד דהתו' מיירי שכבר מת (ולס"ד דהתו' דדימו והשוו איסור פקיקה עם איסור מדידה ומדיד' הותרה משום מצוה. ע"כ צ"ל דהמדיד' היתה אחר מיתה שאז הוצרכו לטפיח לצורך מת או הוצרכו לחלון אבל קודם מיתה ל"ל משום מצוה כנ"ל) וקושי' התוספות מנ"ל להוכיח מהאי עובדא דתוספ' אהל מותר דלא כר"א דילמא מיירי לאחר שכבר מת והותר לצורך מצוה. ולפ"ז א"ש דברי מ"א כיון דלס"ד דהתו' דע"כ מיירי לאחר מיתה ואפ"ה כיון דהוי שם צורך מצוה דהא מה"ט הותרה מדידה והיינו לצורך כהנים שיכנסו לבה"כ להתפלל או לבה"מ ללמוד וכדומה הותר תוס' אהל וגם איסור מתקן כ"ש להמסקנא דאתיא כרבנן דתוספו' אהל מותר אפי' לדבר הרשות וא"כ לאחר מיתה ליכא כ"א משום מתקן דה"ל להתיר במקום מצוה וכיון דשם בהאי עובדא הי' לצורך מצוה איך א"ל דמ"ש רש"י ותוס' קודם שימות המת הוא דוק' דע"כ אפי' לאחר מיתה מותר במקום מצוה וע"כ צ"ל כוונות רש"י ותוס' כמ"ש מ"א אח"ז (וניהו דלמסקנת התוס' לא הותר תוס' אהל משום מצוה לר"א מ"מ איסור מתקן וראי לא חמיר ממדידה דשרי במקום מצוה) וכ"ז כתב מ"א לפ"ד הר"י הלוי דחשיב זה מתקן אבל מ"א מסיים דאין בזה משום מתקן:

ולא הוי מתקן כו' עכשיו בא לדחות דברי הר"י הלוי מסברא דאוסר אחר מיתה ומתיר קודם מיתה דמאי איסור מתקן יש יותר לאחר מיתה מקודם מית' דהא גם לאחר מיתה הכלים שהיו בתוכו נטמאו ואין מועיל אלא להבא וכה"ג ע"כ לא חשיב מתקן דהא הותר קודם מיתה אע"ג שיהיה תיקון לעתיד ולהבא:

ומ"ש קודם כו' ר"ל מה שמדייק הר"י הלוי מלשון רש"י ותוס' שכ' קודם שימו' המת אין הכוונה דלאחר מיתה היה אסור אלא אורחא דמילתא נקטו דמסתמא תקנו על צד היותר טוב דהיינו קודם מיתה שלא יטמא שום דבר:

ופשיטא לרש"י כו' ר"ל דלמא לשון קודם שימות שכתב רש"י ותוס' הוא דדוקא דלאחר מיתה אסור ולא משום מתקן כמ"ש הר"י תלוי שכבר כתב מ"א דאין זה תיקון אלא משום איסור מחיצה דקי"ל בר"ס שט"ו דאין איסור במחיצ' כ"א מחיצה המתרת אבל הנעשה לצניעות מותר וא"כ לאחר מיתה הוי כמו מחיצה המתרת משא"כ קודם מיתה דאינו נקרא מחיצ' המתרת דהא עדיין ליכא מת ועז"כ דז"א דל"מ דל"ל דזה כוונת רש"י דהא שם פקק חלון בטפיח וחלון הוא מן הצד ודעת רש"י דמן הצד ליכא איסור מחיצה ואהל אפי' נעשה להתיר (ואולם התוס' דף קכ"ה ע"ב ד"ה הכל מודים באמת הקשו מזה על פירש"י ולשיטת רש"י באמת צ"ל הא דפקקו המאור בטפיח דהמאור היה למעלה בגג):

וכל שכן למנוע הטומאה דשרי ר"ל דזה ל"מ מחיצה המתרת דאינו מתיר שום דבר והיינו אם בא לעשות מחיצה גמורה כ"ש דלא הוי רק תוס' אהל: