מחצית השקל על אורח חיים שט:ד

(ס"ק ד) יטול כו' ואין מטריחים כו' זה מדברי התוס' דף קמ"ב ע"א דתנן מטלטלים תרומה טמאה עם הטהורה ואר"ח לא שנו אלא שהטהורה למטה וטמאה למעלה אבל טהורה למעלה כו' נוטל הטהורה ומניח הטמאה ופריך הש"ס אפי' טהורה למטה מ"מ ה"ל לנערה ומשני בפירי רטיבי דמטנפי והקשו התוס' דהא לפ"ז אפי' בפירי דמטנפי אם טהורה למעלה אסור לטלטל הטמאה עם הטהורה אלא צריך ליקח ביד הטהורה לבדה מתוך הכלכלה וא"כ ה"ה גבי כלכלה והאבן בתוכ' אע"ג דמלאה פירי דמטנפי מ"מ ה"ל ליקח הפירות בידו מתוך הכלכלה ותירצו דגבי תרומה מיירי שהפירו' מונחי' בסלים קטנים תוך סל גדול ולכן אם טהורה למעלה צריך ליקח הטהורה בסלים קטנים תוך סל גדול אבל אם הטהורה פירותיה מונחים זה ע"ג זה בלא סלים קטנים אז א"צ ללקטן א' לא' מתוך הסל גדול עכת"ד וכפי מובן הפשוט הבין מ"א דהחילוק בין מונחים בסלים קטנים או לא דבמונחים תוך סלים דליכא טרחא כ"ה לכך צריך ליקח הטהורה משא"כ כשמונחים בלי סלים קטנים דצריך ליקח כל פרי לבדה דאיכ' טרחא מרובה כ"ה לא אטרוחוהו רבנן ובזה א"ש דברי מ"א אבל בספר ת"ש השיג על מ"א דמהרש"ל הבי' בשם ת"י הטעם דמה"ט כשאין מונחים בסלים לא הצריכוהו ללקטן בידו פן יפול מידו לארץ ויתטנפו כיון דהם פירי רטיבי ומסתמא גם דברי התוס' שלנו כן הוא כוונתם ולא משום טרחא ולפ"ז השיג גם על מ"ש מ"א בסי' ש"י ס"ק י' ליישב קושית הרב"י דה"ל למינקט קטמא בידו לחוד כיון דאיכא טרחא מרובה לא אטרחוהו כ"ה ובאמת אין כוונת התוס' משום טרחא כנ"ל ע"ש ולענ"ד גם המ"א ע"כ הבין כוונות התוס' לחלק בין מונחים בסלים קטנים או לא כמ"ש הת"י דבאינן מונחים תוך סלים א"ל שמא יפלו מידו דאלת"ה בלא"ה תיקשי למ"א דסבירא ליה דלקיטת הפירות א' א' הוי טרחא מרובה ולא אטרחוהו רבנן אם כן למה בפירי יבישי דלא מטנפי דצריך לנער האבן עם הפירות והלא וודאי לא יניחום על הארץ וע"כ אחר הניעור לארץ לקטן א' א' ויתנם לתוך הכלכלה דלא יהיה שם אבן כי נערו והלא הוא טרחא מרובה אדרב' ללקטן מן הארץ שנתפזרו על ידי הניעור טרחתו מרוב' יותר מללקטן מתוך הסל שהם מונחים במקום א' אע"כ דזה לא מקרי טרחא מרובה והטעם דלא הצריכוהו ללקטו מתוך הסל פן יפנו לארץ כמ"ש הת"י אלא דהוה קשי' למ"א ע"ד ת"י דהטעם פן יפלו לארץ ויתטנפו הלא אדם בר דעת ואפשר לו להזהר שבל יפול שום פירי לארץ ולכן הוי ס"ל למ"א דכוונות ת"י דלעשות שמירה מעולה וזהירות יתיר' לבל יפול שום פירי לארץ זה מיקרי טרחא יתירה ולא הטריחוהו כ"כ וס"ל למ"א לקמן סי' ש"י הנ"ל דלקיטת האפר שהוא דבר דק מאוד אפי' ל"ל שמא יפול לארץ מ"מ הוי טרחא מרובה ודומה לטרח' הפירות כשהן רטובים כשצריך להזהר שלא יפול א' לארץ וא"כ א"ש גם דברי מ"א בסי' ש"י סק"י הנ"ל: