מחצית השקל על אורח חיים שח:מא

(ס"ק מא) וי"א דדין כו' ז"ל ד"מ במרדכי כו' לפי שדברי ההג"ה פה נובעים מדברי ד"מ שהביא דברי מרדכי לכן הביא מ"א לשונו וחלק על ההג"ה ודרכי משה בפירוש דברי מרדכי ולבסוף מקשה מ"א ע"ד מרדכי גופיה:

הא פליגי בהדי' בגמרא. דבחריות הוא פלוגתא דתנאי ת"ק ור' שמעון ב"ג ובאבנים פלוגתא דאמוראי רבה ורב יוסף וגם ר' אמי ור' אסי:

וכ"כ רש"י כו' אסור לטלטלן כו' הרי דלא הזכיר איסור הישיבה כ"א איסור טלטול:

וכ"כ דף קכ"ה סדרו כו' דאמר ר"ז אר"ח פעם א' הלך רבי למקום א' ומצא נדבך של אבנים ואמר לתלמידיו צאו וחשבו כדי לישב עליהן למחר ולא הצריכן למעשה ור' יוחנן אמר הצריכן למעשה ומסיק מאי מעשה הצריכן אמר ר' אמי צאו ולמדום אמר להם פרש"י למדום סדרו אבנים כדי שלא נצטרך ליגע בהן למחר לפי שאין הזמנה אפילו במעשה חשוב מועיל לאבן לעשות כלי כן הביא הרב"י הגירסא ברש"י ולפי גירסא זו אין שום מעשה אפי' מעשה חשוב מועיל לאבן וכ"כ הרב"י להדיא סוף אותו דיבור ע"ש אבל לפי מה שהבי' מ"א הגירס' ברש"י משמע דאין הזמנה מועיל לאבן אבל מעשה גמור מועיל ועיין בגמרא גירסת מהרש"ל ברש"י. הרי דמותר כו' ל"מ לגירסת הרב"י דאין שום מעשה מועיל א"כ אפי' אחר שלמדן נשארו מוקצה ואיך היו רשאים לישב עליהן ואפי' לגירסת מ"א דס"ל דהזמנה לא מהני אבל מעשה מהני מ"מ דייק מ"א שפיר דהישיבה מותר ע"ד מוקצה מדכ' רש"י כדי שלא נצטרך ליגע בהן ולא כ' כדי שיהיה מותרים לישב עליהן א"ו דהישיב' ע"ד מוקצה מותר:

אלא דבחריות כו' ר"ל דמ"ש המרדכי דוקא בחריות פליגי אבל אבנים שרי דאין מזיזין כוונתו דהמרדכי מיירי באבנים גדולות ולכן בחריות דע"י ישיבה מזיזין לכן פליגי אי צריך קשירה כ"ה דלא יהיה מוקצים אבל אבנים גדולות הישיבה מותרת לכ"ע דאפי' יהיה מוקצה מ"מ כיון דאין מזיזין הישיבה מותרת כנ"ל:

והרמב"ם מיירי כו' דס"ל דאבנים גריעי מחריות מיירי באבנים קטנים דע"י ישיבה מזיזן ולכן אסור לישב עליהן אא"כ לא יהיה מוקצה וס"ל דאבנים חמירי מחריות וכמ"ש ה"ה הובא במ"א ס"ק מ' ולכן בעינן דוקא מעש' ואפשר באבנים קטנים גם המרדכי מודה לרמב"ם שהביא המחבר:

ומיהו צ"ע דבסי' שי"א כו' ומכ"ש לישב עליו כו' ר"ל לפ"ז דאין איסור הישיבה דמנענע המוקצה בגופו ע"י הישיבה הא בסי' שי"א מבואר דכה"ג לית ביה משום איסור טלטול מוקצ' דאיתא שם שקש שהיא מוקצה שהוא ע"ג מטה מנענע בגופו שיהי' נאות לשכיב' ולדעת הרא"ש לפי מה דקי"ל ניהו דטלטול מן הצד מותר היינו כשמטלטל לצורך דבר היתר אבל כשהטלטול הוא לצורך דבר מוקצה אסור וס"ל דנענוע הקש לשכיבה מקרי לצורך הקש דהוי מוקצה ואפי' טלטול מן הצד אסור אלא דנענוע בגופו עדיף מטלטול מן הצד ושרי וא"כ הכא דנענוע האבנים ע"י הגוף יהיה מותר אבל לדעת הר"ן שם אין חילוק בין טלטול בגופו לטלטול בידו אלא דשם כיון דנענעות הקש הוא לצורך שכיבה מיקרי לצורך דבר מותר וא"כ להר"ן כ' מ"א בל' כ"ש הכא דהיא לצורך ישיבה פשיטא דמקרי טלטול מן הצד לצורך דבר המותר דשרי לפי ששם בסי' שי"א ס"ק כ"ד נראה מלשון מ"א דס"ל עיקר סברת הר"ן ע"ש ומ"ש בע"ה:

לכן נ"ל כו' ר"ל דודאי מה שפי' מ"א דברי המרדכי דלא כרמ"א אמת אלא שהקשה ע"ד המרדכי גופי' וע"ז כ' לכן נ"ל דלא כמרדכי: