מחצית השקל על אורח חיים שג:ז

(ס"ק ז) חייבת כו' וצריך אני להעתיק דברי הש"ס כדי שיובנו דברי מ"א בס"ק זה ובס"ק שאח"ז תנן ר"פ במה אשה לא תצא אשה במחט שאינה נקוב' ואם יצאה פטורה ובדף ס"ב תנן אם יצאה במחט נקובה חייבת ובדף ס' פריך הש"ס על מחט שאינ' נקובה דתנן פטורה למאי חזיא ופירש"י כיון דלא חזיא למידי הוי משא ואמאי פטורה ומשני שאוגרת בה שערה ופי' התוס' שתוחבת המחט בשבכה ודוחקת השבכה שלא יפלו שערותיה ויצא' חוץ לשבכ' דלא כפירש"י ופריך שוב ותהי' כבירית והוא המובא פה בסעיף ט"ו והם בתי שוקים שקושרים אותן במשיח' סביב רגלי' והיא כמו אצעדה בזרוע ותנן דיוצאת בבירי' ופירש"י ואע"ג דתכשיט הוא לענין שבת (ואע"ג דלענין טומאה ל"מ תכשיט) מ"מ כיון דעביד לצניעות ל"ח דלמא שלפא ומחוי והאי מחט נמי לצניעות השער עבידא דשער באשה ערוה וליכא למיחש דלמא שלפא ואמאי לא תצא לכתחלה אלא הואיל ואשה חולקת בה שערה ופריך בשבת למאי חזיא ופירש"י דבשבת אסורה לחלק השער והם הי"א שהביא רמ"א בסעיף כ"ו מטעם איסו' תלישת שער. ומשני אותה מחט מצד אחד יש לה עוקץ ובצד השני יש בו טס זהב ובחול חולקת שערה בעוקץ ובשבת מניחה הטס נגד פדחתה ולכן הוי תכשיט ולא משא לכך פטורה ולכתחלה אסור כיון דלאו לצניעות היא חיישינן דלמא שלפא ומחוי כן היא שיטת רש"י והתוס' חולקים בכמה דברים. קושיא א' של הש"ס למאי חזיא דפירש"י דתהיה חייבת דלא חזיא והוי משא. ע"ז הקשו התוס' א"כ מאי מתרץ בתי' השני הואיל ואשה חולקת בה שערה איך מיושב בזה דהוי משא ניהו דהיא צריכ' למחט מ"מ כיון דאינו מלבוש ולא תכשיט הוי משא ואע"ג דלשיטת התוספת באמת זו קושית מקשן הב' דפריך אהא דחולקת ב"ש בשבת למאי חזיא דהוי משא כיון דלא תכשיט דלא כפרש"י כמ"ש להבא מ"מ דקארי לה מאי ק"ל המתרץ שחולקת בה שערה ליישב קו' מקשן הראשון למאי חזיא והוי משא ואפי' לתירוצו שחולקת ב"ש אינו מיושב. לכן פי' התוס' דקושית מקשן הראשון למאי חזיא אינו קושיא לדינ' כ"א שואל בחול למה רגיל' לצאת בו ובזה א"ש תי' שחולקת ב' ש ותחלה תי' אוגרת בה שערה ופריך ותהיה כבירית והק' על פירש"י דכיון דעבידא לצניעות ל"ח דילמא שלפא ומחוי והתוס' הוכיחו דאפי' עביד' לצניעות מ"מ חיישינן דלמא שלפא אלא הטעם בבירית דיוצאים בה דאינו תכשיט לנוי ולא הוי כ"א כטבעת הכלים ול"ל דלמא שלפא וא"כ ה"ה מחט שאוגרת בה שערה אינו תכשיט כ"א כמו טבעת הכלים ולא הוה ליה למיגזר דלמא שלפא ותהיה מותרת לצאת לכתחלה אלא מסיק לפי שחולקת ב"ש ופריך בשבת למאי חזיא דלא כפירש"י דבשבת אסור לחלק שערה דס"ל להתוס' דמותר לחלק שערה בשבת והוא דעת הרב"י סעיף כ"ו אלא קושית הש"ס מ"מ כיון דאינו לא מלבוש ולא תכשיט אף ע"ג שצריכה לה לחלק ב"ש מ"מ הוי משוי ומשני טס של זהב ע"כ שיטת התוס' ולכן כ' הרב"י באינה נקובה אם מעמדת בה קשוריה דמותר לכתחלה משום דמעמדת קשוריה כ' הרא"ש די"ל דין אוגרת שערה הביאו הרב"י ובאוגרת ב"ש הלא פריך הש"ס ותהוי כבירית ותהיה מותרת לצאת לכתחילה. אך מה שסיים ואם אינה מעמדת קשוריה אסור צ"ל דמילתא דפסיקא נקט דהיינו דאסור לכתחלה ואם תתחייב חטאת בזה יש חילוק אם הוא תכשיט כגון שי"ל טס וכדומה פטורה ואם אינה תכשיט חייבת חטאת וכמבואר בדברי הש"ס אבל בנקובה אם מעמדת קשוריה אינו מבואר להדיא בש"ס מה דינו וכ' הרב"י מסברא דאפ"ה חייבת והב"ח חולק דבמקום שמעמדת קשוריה הוי שלא כדרך הוצאה ופטורה וכתב לפ"ז הא דקתני' מתני' בנקובה חייבת חטאת ע"כ צ"ל דיש לה טס והוי עי"ז דרך הוצאה. ומ"מ כיון דנקובה הוי משא וחייבת ועז"כ מ"א א"כ מאי פריך הש"ס למאי חזיא ותהיה חייבת חטאת ולשיטת רש"י קושיא ראשונה של הש"ס היא כן:

ולשיטת התוס' עכ"פ קו' שניה על הא דמשני חולקת ב"ש ופריך בשבת למאי חזיא ותתחייב חטאת ומאי קושיא הא אין דרך הוצאה בכך כיון דאכתי לא אסיק די"ל טס ואע"ג שכ' הב"ח במקום קשוריה לא הוי דרך הוצאה ס"ל למ"א דכ"ש במקום אחר פשיטא דלא הוי דרך הוצאה לדעת הב"ח וכמ"ש מ"א אח"ז:

ועוד הא כתבו התוס' דף יא כו' אהא דתניא שם אם יצא חייט במחט תחוב' לו בבגדו ר' יודא ס"ל חייב דס"ל אומן שהוציא דרך אומנתו חייב דהוי דרך הוצאה ור"מ פליג וס"ל פטור דאומן דרך אומנתו לא הוי דרך הוצאה. והקשו התוס' לר"מ וכי גרע אומן מהדיוט דס"ל לר"מ גופיה אשה שיצאה במחט נקובה חייבת. ותי' דבבגד כ"מ שתחובה הוי דרך הוצאה ולא פליג ר"מ ופוטר אלא כשתחובה לו במקום מיוחד ששם מראהו דרך אומנותו וכה"ג לא הוי דרך הוצאה לר"מ הרי דבבגד בכ"מ הוי דרך הוצאה. וא"כ מה לי בגד ומ"ל בצעיף דהיינו אוגרת ב"ש ותוחבה בצעיף כנ"ל: