מחצית השקל על אורח חיים שב:כז

(ס"ק כז) דאתי כו' ול"ד כו' וז"ל מהר"ם כו' דהרב"י קיצר בהעתקת דברי מהר"ם דמשמע מלשון הרב"י בהעתקתו דמהר"ם התיר להדיא לנגב ידיו במפה והרי כ' הרב"י בסעיף י' הרוחץ ידיו טוב לנגבם כו' והם דברי מהר"ם כמ"ש בב"י לא הביא מ"א דברי מהר"ם בתשובה דשם מבואר דיש להחמיר לכתחלה לנגבם והרב"י לא העתיק כ"א מה שהוא לפי עיקר הדין:

ונ"ל דבסמרטוט המיוחד כו' דמשמעות לשון מהר"ם דאסר כוס מתרי טעמא משום ליבון וגם משום סחיטה וכמ"ש הרב"י בשם מהר"ם להדיא ע"ש אבל כ' בשם רי"ו דלא אסרו כוס אלא משום סחיטה ולא הזכיר ליבון וכן בש"ע לא כתב כ"א שמא יסחוט והיינו טעמא דהרב"י אזיל לשטתיה דס"ל כשהבגד נקי ליכא משום ליבון וסתם הבגד שמקנחים בו הכוס מסתמא נקי ולכן לא חשש כ"א שמא יסחוט וכ"ד רי"ו אבל מהר"ם שכ' דניגוב ידים שרי דהוא דרך לכלוך ע"כ ס"ל כתי' התו' דדרך לכלוך לא אמרינן שרייתו זו היא כבוסו א"כ י"ל דס"ל אפי' בבגד נקי י"ב משום כבוס ולכן אסור ניגוב הכוס גם משום ליבון וכ' לתרץ הא דהותר לקנח ידיו במפה ול"ח לליבון כיון דידיו מלוכלכות לא הוי דרך ליבון והא דלא קשיא ליה דה"ל לחוש בקינוח ידיו משום סחיטה היינו דמסתמא המפה שמקנחים בה הידים היא מיוחדת לכך וכה"ג ל"ל שמא יסחוט כמ"ש מ"א אבל מ"מ אי לאו דהוי דרך לכלוך הוי אסור משום ליבון אע"ג שמיוחד לכך וכמ"ש מ"א סי' שי"ט ס"ק יא אבל מפה שמנגבים בה הכוס מסתמא אינה מיוחדת לכך לכן אסור משום סחיטה וא"כ לדידן דליכא בניגוב הכוס כ"א משום סחיטה כיון דהיא נקיה ולית בה משום ליבון כ"א משום שמא יסחוט וכיון דהסמרטוט מיוחד לכך שרי לדידן אם הסמרטוט נקי וסתמא היא כך כנ"ל:

ומ"מ צ"ע כו' דבשאר משקין ל"ג שמא יסחוט בסחיטה איכא תרי איסור' חדא משום תולדה דדש אך כשאינו צריך למשקים היוצאין ליכא משום דש עוד יש טעם משום דהוי תולד' דמלבן אולם בשאר משקין כיון דאפילו לאחר סחיטה רשומן ניכר בבגד ליכא משום מלבן וכיון דכאן ליכא בסחיטה משום תולד' דדש כיון דהם משקים מועטים ואזלי לאיבוד וליכא כי אם משום מלבן א"כ למה אסר המחבר ומהר"ם לנגב כוס שהיה בו יין משום סחיט'. ואפשר דס"ל דיין נמי מלבן. והיינו יין לבן דוקא. ותי' זה מספיק ליישב דברי מהר"ם די"ל דס"ל כהר"מ דגם ביין לבן יש בסחיטתו איסור כיבוס אבל אינו מספיק לתרץ דברי השלחן ערוך דהרב"י כ' בסי' שי"ט להדיא דלא כהר"ן דגם ביין ליכא משום כיבוס כמו בשאר משקין וע"כ לש"ע ל"ל כ"א כתי' ב' שכ' מ"א וא"כ אפי' בדבר שאין מקפיד והסמרטוט מיוחד לכך מ"מ אסור דלא כמ"ש מ"א תחלה להתיר במיוחד לכך דניהו דל"ל שמא יסחוט מ"מ הא הוי פ"ר דודאי יסחוט:

אבל ספסל דהוא דבר רחב וליכא פ"ר:

שאין מקפיד כו' דהיינו סמרטוט המיוחד לכך דל"ל שמא יסחוט ואז אפילו מים על הספסל שרי. אבל משקין בלא"ה לא גזרינן שמא יסחוט מיהו הא דמותר במים כשמיוחד לכך דוק' כשהסמרטוט נקי דל"ל לדידן שרייתו זה כבוסו: