מחצית השקל על אורח חיים שא:נא

(ס"ק נא) כובע ז"ל הרמב"ם כו' דאמרינן בשבת דף קל"ח ע"ב אר"ש בריה דר"א סיאנ' שרי פירש"י כובע של לבד והא תני אסור ל"ק הא דאית ביה טפח (פירש"י שמתפשט להלן מראשו טפח אסור משום אהל) הא דלית ביה טפח אלא מעתה שרבב בגלימ' טפח פירש"י הניח טליתו על ראשו כו' והרחיקה להלן מראשו טפח) ה"נ דמחייב אלא הא דמיהדק הא דלא מיהרק פירש"י אלא טעמ' לאו משום אהל אלא משום שמא יגביהנו הרוח מראשו ואתי לאתויי ד"א בר"ה הילכך מיהדק בראשו שפיר שרי לא מיהדק אסור כ"ה גירסת רש"י. אבל ר"ת לא גרס אלא גם למסקנ' הטעם משום אהל ומשני דלא ק"מ מגלימ' דדוקא במיהדק איכ' אהל דהיינו שהו' קשה אבל טלית שנכפף ולא מיהדק אינו נראה כעין אהל ופסק הרב"י כשני הפי' ובסעיף מ' העתיק פר"ת ובסעיף מ"א פרש"י אך בסעיף מ' קיצר בלשונו ולא התנה דבעינן שיהיה קשה ואינו נכפף כתי' הש"ס ועכצ"ל דס"ל להרב"י דסתם כובע הוא קשה ולכן סתם וכתב כובע כו' ולכן הביא מ"א לשון הרמב"ם דבעינן דוקא קשה ביותר לא כסתם כובעים:

עסי' שט"ו כו' דשם סעיף ח' כתב דאהל משופע ל"מ אהל אא"כ יש בגגה טפח או תוך שלשה טפחים סמוך לגג רחב טפח ואף על גב דשם מכל מקום אסור לכתחילה מ"מ הכא דומה לכילה המבואר שם סעיף י"א דמותר אפי' לכתחלה ע"ש במ"א הטעם לחלק:

וע"ק דה"ל לשנויי הכי על קושיית הש"ס והא אתמר סיאני אסור דהא דתני אסור ע"כ מיירי שיש לו טלית על ראשו ויש לו מחיצות. א"כ יש לומר הא דאמר סיאני שרי מיירי דל"ל טלית על ראשו:

אע"כ כמ"ש הרא"ש סוף עירובין קיצור לשון יש כאן דבעירובין לא כ' הרא"ש כלום אלא בפ"ה דביצה מיישב הא דאמרינן סוף עירובין דף ק"ב ע"ב הני דיכרי דה"ל לר"ה כו' כרוך בודיא ושייר בו טפח אלמא דמיקרי אהל בלא מחיצות התם שאני דהוי בנין חשוב וגם עיקר כוונתו לעשות אהל אבל בנין עראי כזה ל"מ אהל בלא מחיצות עכ"ל הרא"ש. ולאשר ראיתי גם גדולים נמנעים מליתן הטלית על ראשן נלע"ד דאין כוונתם דס"ל כר"ת ואעפ"כ הואיל ואין לו מחיצות מותר אפי' לר"ת כמו שהבין מ"א כוונתם דלפ"ז ודאי שפיר מקשה מ"א אולם י"ל דכוונתם דס"ל כמ"ש מהרי"ל דתפס עיקר כפרש"י דליכ' בזה משום אהל אלא דהוי ק"ל על פירש"י קושית הט"ז בסי' שט"ו ס"ק ח' למה באמת למסקנות הש"ס ליכ' בזה משום אהל ולכן ס"ל דבזה מחולקים הס"ד ומסקנ' שם בש"ס דתחל' ס"ד דהטעם משום אהל ואע"ג דסתמ' לא מיירי שיש לו טלית על ראשו כמ"ש מ"א אע"כ דאפי' בלי מחיצות ג"כ מיקרי אהל וכמ"ש הרא"ש לכן א"ש קושית הש"ס והא איתמר סיאני אסור כו' והדר פריך א"מ שרבב גלימ' כו' ד"ל עתה דע"כ איכא אהל בלא מחיצות א"כ אם הוצי' והרחיק' להלן מראשו טפח אע"ג שצדדי הטלית מדובקים וקרובים אל הגוף דליכא דפנות מ"מ יהי' אסור ומשני אלא הא דמיהדק כו' ר"ל דליכ' אהל בלי מחיצות (ולענין קושית הרא"ש במס' ביצה הנ"ל ס"ל ליישב כסבר' ראשונה שכ' הרא"ש דשאני האי דעירובין דהוי בנין חשוב) ולכן א"ש מה שנמנעים לתת הטלי' ע"ר ועוד י"ל גם אי ס"ל כר"ת מ"מ א"ש מה שאין נותנים טלית ע"ר אך אין כוונתם דעי"ז שאין לו מחיצות ל"מ אהל אלא ס"ל כהרא"ש דכה"ג הוי אהל אפי' בלי מחיצות. ולכן לר"ת אין תיקון כי אם כמ"ש הג"מ ומ"א דיניחנו בשפוע אלא כשהטלית ע"ר ע"ג הכובע ע"פ הרוב אין הכובע מונח בשיפוע כי ע"י משיכת הטלית לפעמים אף שהניח הכובע לכתחלה בשיפוע לסוף ע"י המשיכה מונח בשוה והוי פסיק רישיה ולכן נמנעין מלתת הטלית ע"ר: