מחצית השקל על אורח חיים שא:מה

(ס"ק מה) ויוצא כו' מהרי"ל כו' וי"א שהתיר כה"ג כו' דעת רמ"א להתיר במנוקבי' אפי' אין צרורי' (רק שאין נושאן בידו ממש כמ"ש מ"א בס"ק זה) כ"ש דצרורים מותרים אפי' אין מנוקבים אבל כשאין צרורים ולא מנוקבים לדעת רמ"א אסור אך לדעת י"א שהתיר כו' שכתב במהרי"ל משמע אפי' אין צרורים ולא מנוקבים רק שאין נושאן בידו מותר:

כמ"ש סי' של"ד ס"ב. משום דאדם בהול על ממונו ואי לא שרינן ליה להוציאה ולהציל אתי לידי איסור תורה וכתב שם הב"ח טעם המתירין שם דא"ל שיבא לידי איסור תורה דהיינו שיחפור בארץ כדי להטמינם ואע"ג דשם בסעיף ט' לא התיר להציל כ"א לחצר המעורבת צ"ל דמהרי"ל ס"ל כיש מקילים שמביא רמ"א דמתירים אפי' לחצר שאינו מעורבת וסביר' ליה הוא הדין חוץ לעירוב:

ומ"מ משמע מדבריו כו' מדכתב מהרי"ל לשאת אצלו משמע אבל בידו אע"ג שהן מנוקבים אסור:

אם לא בשעת הסכנה ר"ל כגון שמחפשים אנשי המושל כו' דאז מותר להוציאן חוץ לעירוב כיון דבהול כ"ש דמותר לטלטל מוקצה בידו אם א"א בענין אחר וכמ"ש סי' של"ד סעיף ב' משום דאז בהול כנ"ל:

ומ"ש סי' ש"ג דמותר לצאת כו' ר"ל שכ' שם דאם פרפר על המטבע מע"ש מותר לצאת בו בשבת כיון שייחד המטבע לתשמיש וס"ד דגם בנקובה דהכא הוי ייחוד לתשמיש ולהתיר אפי' ליכ' סכנה ולזה כתב מ"א דנקובה דהכא לא מיקרי מסתמ' ייחוד: