מחצית השקל על אורח חיים שא:ד

(ס"ק ד) וכן לראות פירוש אע"פ שאסור כו' ובזה א"ש לשון הטור שחלק הדינים דכל אחד הוא ענין היתר אחר דברישא מתיר ריצה שמתענג בו ובסיפא מתיר ראיית דיוקנאות אם מתענג ובסיפא לא דיבר הטור כלל מהיתר ריצה לצורך הראיה והב"ח פי' דמותר לרוץ כו' ודלא כט"ז שאוסר דוקא אם הריצה גופה תענוג לו אבל כאן דאין הריצה תענוג כ"א היא לצורך הראיה שמתענג בה לא הותרה לו הריצה כיון דבשעת הריצה אינו מתענג ומ"מ אפי' לפי פירוש מ"א נראה דמודה לדינא לב"ח דהריצה לצורך הראיה אע"פ שאינו מתענג בריצה מותר וכדמוכח מס"ק ה':