מחצית השקל על אורח חיים שא:לה

(ס"ק לה) ואין משמיעים כו' אלא קול של שיר כו' ואע"ג דכ' רמ"א לקמן ר"ס של"ח דאסור להכות בשבת על הדלת בטבעת כו' אע"פ שאינו מכוין לשיר מ"מ הואיל והכלי מיוחד לכך אסור עכ"ל. היינו עכ"פ בעינן דוקא דבעי ליה להאי קלא משא"כ הכא דגדול לא בעי להאי קלא. אך לפ"ז היינו קושיא שניה ועוד דכ' הטור כו'. ואלו קושיא א' אינה על רמ"א רק על הגהת אלפסי שממנו נובע דינו של רמ"א כאשר נרשם ומדברי הגהת אלפסי שהביא רמ"א לקמן סי' של"ח נראה דס"ל דבעי' דוקא קול של שיר שכ' אלו שקורין לחבריהם ומצפצפים בפיהם כמו צפור מותר כו' ונתן טעם לדבר הביאו מ"מ שם וז"ל אע"פ שבאותו צפצוף רגילים ג"כ להנעים בשיר הכא כיון שמתכוין לקרות לחבירו לא ינעים בקריאה כו' וגם לא עביד מעשה עכ"ל. משמע דמתרי טעמי מתיר חדא דאינו מנעים בקריא' וא"כ הוי קול שאינו של שיר. ועוד דלא עביד מעשה וא"כ ניהו דגם רמ"א פסק לקמן דכה"ג שרי. אע"ג דלדידן אפילו קול שאינו של שיר אם בעי לקלא אסור י"ל דסמכי' על טעם שני דלא עביד מעשה אבל הגהת אלפסי דכ' גם טעם ראשון משמע דס"ל דבעי' דוקא קול של שיר ומקשה מ"א דברי הגהת אלפסי אהדדי אלא שיש לדחות דאפשר גם הגהת אלפסי ס"ל דאפי' אינו קול של שיר אסור והיינו בכלי המיוחד לכך דוק' אבל פי אדם לא מיקרי המיוחד לכך וצ"ב וע' בס' א"ר שגם הוא הקשה כן. וע' סי' של"ח סעיף ג' בהג"ה. ר"ל דרמ"א כ' שם דמקילים בזה"ז דמטפחים ומרקדים בשבת אף ע"ג דמדין הש"ס אסור משום שמא יתקן כלי שיר. מ"מ בזה"ז דאין אנו בקיאים בעשיית כלי שיר לא גזרינן וכן התיר בסי' של"ח סעיף ב' להתיר לו' לגוי לנגן בכ"ש ע"ש וא"כ ה"ה הכא יש להקל בזה"ז אפי' בזגים המשמיעים קול כיון דאין איסורו כ"א משום שמא יתקן כ"ש: