מחצית השקל על אורח חיים שא:לב

(ס"ק לב) אינם כו' ולפמ"ש סעיף ט' דלדעת ר"ת ורמב"ם תכשיט המיוחד לאיש ולא לאשה לא חיישי' דילמ' שליף כו' ודברי ש"ע דכאן הם דברי הש"ס. ובודאי לא יחלוק ר"ת ורמב"ם על הש"ס דהא זגים אינן תכשיטים כ"א לאיש גרידא:

דמחזי כיוהרא דזגים אין ראוי' כ"א לבני מלכים ולא להדיוטות כדאית' בש"ס. אע"ג דהכא מיירי בקטן היינו מדקתני בנים ותיבת בנים מורה על קטנים דוק' וכדאית' בש"ס דף ס"ו על הא דתנן הבנים יוצאים בקשרים ומפרש מאי קשרים אמר אדא מרי כו' קשורי פואה ופירש"י רפואה לחולי ידוע. ופריך מאי אריא קטנים אפי' גדולים נמי ופירש"י וז"ל אי קשורים דמתניתין לרפוא' חולי נינהו מאי אריא בנים עכ"ל הרי דתיבת בנים מורה על קטנים ועמ"ש מ"א ס"ק ל"ה דג"כ מוכרח דמיירי בקטנים:

דאפי' מייתי לה כו' דהא הוי כקטן אוכל נבלות דאין ב"ד מצווין להפרישו:

אבל אי בני מלכים כו' איתא בש"ס דף ס"ז אהא דתנן בני מלכים יוצאים בזגים וכן כל אדם מותר וא"ר אושעי' הא מני ר"ש היא דס"ל כל ישראל בני מלכים ופירש"י הלכך לעני נמי חזי ולא גנותיה דידיה דלתחזי כיוהר' ושלף כו' עכ"ל ר"ל דל"ח דמחייכי עליה בני מלכים. רבא אמר באריג בכסותו וד"ה וכ' התוס' ד"ה בני כו' לתי' ר' אושעיא. ניהו דל"ל דלמ' מחייכי עליה מ"מ ניחוש דלמא מפסיק כדאמרי' דף נ"ח בעבד דמה"ט לא יצא בחותם שבצוארו כו'. וריב"א פי' דבירושלמי מוקי לה בקטנים דאפי' פסק ומייתי לה ליכא איסור והקשו התוס' א"כ אמאי הוצרך לומר דאתי' כר"ש דכל ישראל ב"מ דהא אפי' מחייכי עלה ומייתי לה ל"ל כיון דקטן הוא ותי' כמ"ש מ"א בשמם דא"א שלא ישמע אביו ויטלום כו' והקשו האחרונים דדברי התוס' אמורים לר' אושעי' דמוקי לה כר"ש ולא מיירי בארוג ע"ז הקשה שפיר דניהו דכ"י בני מלכים מ"מ א"ל דלמא מפסיק כו' והוצרכו לתי' ריב"א דמיירי בקטנים אבל לדידן דקי"ל כרבא דמיירי דוק' בארוג בכסותו תו ל"ל דלמ' מפסיק וכמ"ש התוס' דף נ"ח ע"א ד"ה מ"ש זוג כו' ע"ש א"כ לאיזה צורך הביא מ"א דברי תוס' הנ"ל ולענ"ד מ"א בא ליישב דברי עצמו שנתן טעם דמה"ט בעינן ארוגי' משום דלמ' מחייכי עליה ת"ל בלא"ה אסור אם אינו ארוג דלמא מפסיק כו' ולזה הביא דברי התוס' דאפי' באינו ארוג ל"ל דלמ' מפסיק אבל דילמא מחייכי עליה שפיר חיישי: