מחצית השקל על אורח חיים שא:כז

(ס"ק כז) אבל כו' דדוקא כשא"א כו' וט"ז הקיל אם ירדו גשמים והמקום משופע בימות החורף על הגליד במקום שנקרש וכה"ג שיש לחוש שיפול מותר:

ואף ר"א דסבר כו' ר"ל בכלי מלחמה המבוארים לעיל סעיף ז' ר"ל ניהו דמ"א כ' לעיל ס"ק י' דבסייף מיירי שחגור בו אבל בשאר כלי מלחמה דאין דרך לחוגרן כגון אלה ורומח וכדומה אפ"ה לר"א פטור לפי שס"ל שהן תכשיטים אע"ג דנושאן ביד:

לא קאמר אלא וכו' וכ"מ ברש"י דף ס"ד ע"ב ד"ה כל מה שאסרו חכמים מפני מראית העין שלא יחשדוהו באיסור כגון שריון קסר' ומגפיים כו' עכ"ל ולמאן קאמר רש"י דכלים הללו אסורים מפני מראית העין הא לרבנן דר"א חייב אע"כ לר"א ומודה ר"א דאסור מדרבנן:

וכ"מ בתוס' דף ס"ב דבעי שם הש"ס קמיע אם יש בהם משום קדושה ואסור לכנוס בהן לבית הכסא או לא. ורצה להוכיח דאין בהם משום קדושה דאלת"ה האיך מותר לצאת בקמיע מן המומחה ניהו דתכשיט הוא לו מ"מ ניחוש דלמה מצטרך לבה"כ ויצטרך להסירן ואתי לאתויי ד"א בר"ה ודחי כיון דמרפא אע"ג דנקט לה בידים ש"ד. ופרש"י אע"ג דנקט לה בידים מ"מ תכשיט הוא לו כיון דמרפא הלכך אפי' מייתי לה ד' אמות בר"ה לא חייב ופריך והתניא ר' אושעיא ובלבד שלא יאחזנו בידו ויעבירנו ד' אמות בר"ה ופרש"י אלמא דלא הוי תכשיט אלא דרך מלבוש. וכ' התוס' ותימא לר"י דלמא משום מראית העין הוא דאסור כמו קושר בשיר וטבעת (דאי' דף ס"א תחלת ע"ב אסור לקשור קמיע בשיר וטבעת ולצאת בו משום מראית העין ופרש"י דלא מחזי דבעי' לי' לרפואה אלא לתכשיט ולאו תכשיט הוא אלא מחמת דאגת חולי) דהשתא ליכא למיגזר דאפי' מייתי לה ליכא איסור דאוריי'. ואור"י דלא יאחזנו בידו משמע אפי' בקומצו דליכא מראית עין אלא ע"כ אסורא דאוריי' איכא כו' עכ"ל הרי דהתוס' דימו קמיע בידו אע"ג דהוי תכשיט כמו אלו נושאו דרך מלבוש דהא גם בידו מרפא:

אעפ"כ דימוהו לקושר בשיר וטבעת וע"כ לא ס"ל לחלק דבשיר וטבעת יש קצת רגלים למראית העין דאין דרך כ"כ הקמיע בשיר וטבעת. אלא כאן בקמיע בידו איכא מראית העין. וניהו דתי' דע"כ מדאוריי' אסור קמיע ביד מ"מ ראייתם מקושר בשיר וטבעת נשארה לאסור תכשיט ביד משום מראית העין וכן להוציא קמיע ביר אם לא הי' אסור מן התורה הי' מ"מ אסור מדרבנן משום מראית העין א"כ ה"ה כל תכשיט בידו יש לאסור משום מ"ה ובחנם השיגו ע"ז האחרונים:

והא דאמרינן בירושלמי ר"ג כו' הובא בב"י ד"ה ומ"ש רבינו וכן דבר העשוי לתכשיט כו' ר"ג ירד לטייל בחצרו ומפתח של זהב בידו וגערו בו חביריו משום תכשיט כו' הדא אמר' העשוי לכך ולכך. הדא אמר' אחד האיש ואחד האשה ונחלקו בפי' י"מ העשוי לכך ולכך שעשוי לתכשיט ולתשמיש כגון מפתח אסור בין לאיש ובין לאשה וי"מ העשוי לכך ולכך ר"ל שעשוי לאיש ולאשה כיון דנשים שחצניות וחיישי' דלמא שלפא כו' א"כ גם באיש אסור משום לא פלוג וקי"ל כשני הפי' וכדלעיל סעיף ט' וסעיף י"א. וא"כ משמע דתכשיט מותר לישא ביד דהא לא גערו בר"ג אלא שהמפתח עשוי לכך ולכך אבל אי הוה תכשיט דוקא לאיש ולא לאשה ואינו עשוי כלל לתשמיש מותר לישא אפי' ביד. ועז"כ דע"כ בידו לאו ממש כו' וא"כ אדרבא מוכח דתכשיט אסור בידו דאל"כ למה גערו בו משום דלמא שליף ומחוי הא אפי' נושאו בידו מותר כיון דהוי תכשיט והא דלא הביאו מ"א ראיה מכל התכשיטי' שאסרו לאשה משום דלמא שלפא וא"א דאפי' ביד מותר מאי א"ל דילמא שלפי. זה אינו דהיה אפשר לדחות דכל הני תכשיטים אינן תכשיטים כי אם כשלבש בהן משא"כ מקל ודומה לו מפתח של זהב דאפי' ביד הן תכשיטים ומירושלמי מוכח דאפי' כה"ג אסור:

ואע"ג דלפמ"ש מ"א אין האיסור בנושא תכשיט ביד כ"א משום מ"ה וא"כ למה נגזר דלמא שליף וגערו בר"ג הא הוי גזרה לגזרה וצ"ל דקים לרבנן דכה"ג יש לגזור גזרה לגזרה דאי לא הא לא קיימא הא וכדמצינו בדוכתי' טובא כה"ג וע' במ"א סי' שמ"ח ס"ק ד'. ועוד דהאי עשוי לתכשיט ולהשתמש בו. ר"ל המקל עשוי לשניהם וא"כ אפי' את"ל דנושא תכשיט בידו מותר כאלו לובשו. מ"מ העשוי לתכשיט ולתשמיש אפי' דרך מלבוש אסור כמ"ש סעיף י"א:

דאינו נושאו אלא לכבוד ואין בזה משום זילותא דשבת:

כמ"ש סי' תקכ"ב אולם שם בסי' תקכ"ב כ' ט"ז בשם מהרש"ל וז"ל ומ"מ נראה דאין איסור בי"ט כ"א בר"ה או בכרמלית שדומה לר"ה כו' ולאפוקי בשבת אפי' חוץ לעירוב אסור כו' עכ"ל. הרי דבמקום שיש עירוב אפי' בשבת מותר לדעת מהרש"ל:

ונ"ל דמ"ש הטור כו' ובזה מתורץ קושית הרב"י שהק' על הטור דמתיר בשבת אם רבים צ"ל מנ"ל הא ניהו דבמס' ביצה אמרו כן בש"ס היינו בי"ט דליכא כ"א משום זילותא די"ט. אבל בשבת דאיכא נמי איסור הוצאה מנ"ל להתיר כשרבים צ"ל. לפי"ד מ"א דהטור מיירי במקום שיש דליכא איסור הוצאה כי אם משום זילותא דשבת א"ש מה שהתיר הטור כשרבים צ"ל: