מחצית השקל על אורח חיים שא:יט

(ס"ק יט) ואם דרך אומנתו ר"ל להראות ולהודיע שהוא אומן:

כמ"ש סעיף ח' ר"ל דלא גרע אומן מהדיוט וכן בסי' ש"ג שכ' דאשה חייבת וכ"כ התוס' דף י"א ע"ב ד"ה ואם יצאו כו' דר"מ ס"ל שם אומן דרך אומנתו פטור וכדקי"ל לכן אם חייט יוצא במחט תחוב' בבגדו פטור וכתבו התו' והא דתנן בפ' במה אשה ואם יצאה אשה במחט נקובה חייב' חטאת דברי ר' מאיר התם לגמרי דרך הוצאה בכך כו' עכ"ל פי' מ"א דר"ל דמיירי שהאשה הוציא' במקום שדרך הוצאה ובחייט מיירי שהוציא' במקום שאין דרך להוציאה אלא להראות ולהודיע אומנתו תוחבים באותו מקום ולכך סבירא ליה לרבי מאיר דפטור ובספר חמד משה הקשה על מ"א וכל קושיותיו יש לדחות בקל אלא מה שחולק עם מ"א בפי' דברי התו' הנ"ל שכתב שאין כוונות התוספות לחלק בין מקום למקום אלא כוונת התו' לחלק בין איש לאשה דבאשה דוקא דרך הוצא' בתחוב' בבגדה כמ"ש התי"ט בפי' המשנה לפי שכל אשה דרכה אומנת' לתפור ולתקן בגדי ביתה עכ"ל תי"ט מה שאין כן באיש הוא לו לבזיון אלא כשיש לו צורך ולהראות שהוא אומן עכת"ד. ולענ"ד ז"א ניהו דהתוספות הקשו מן המשנה דקתני חיוב' באשה ע"ז י"ל כמ"ש התי"ט אבל מה יענ' לדברי עולא שאמר וחלופיהן באיש להפוסקים דגם על מחט קאי וחייב באיש באינ' נקובה או למ"ר דלא קאי על מחט ובמחט איש ואשה שוין לחייב בנקובה (חוץ מב"ח כנ"ל) וע"כ צריך לומר כמ"ש מ"א: