מחצית השקל על אורח חיים רצח:יג

(ס"ק יג) אם רובן כו' וצ"ע דנימא כל קבוע כו' ואפי' ברוב גוים הו"ל להתיר דנימא כל קבוע כו' לקולא. אבל בגמ' לא משמע כן ר"ל אח"ז הובא שם ברייתא אחר' וקתני בה ראה תינוק מהלך כו' צריך לשאול כו' וכמ"ש מ"א אח"ז ומדסתמה הברייתא משמע דמיירי אפי' ברוב ישראל אפ"ה צריך לשאול ולא סמכינן ארובה וה"ט כדאי' בי"ד סי' א' דבמקום דאיכא לברורי לא סמכינן ארובא וא"כ א"א דברייתא דהכא מיירי שראה איש הולך כו' ניהו די"ל דמיירי שאינו סמוך לחשיכה ממש דאפי' גדול י"ל דישראל הוא מ"מ הוה ליה לשאול ולבדוק אם ישראל הוא ולא לסמוך ארובא כ"ש שלא להתיר במחצה על מחצה. אע"כ דמיירי שאין הנר ביד אדם אלא רואה מרחוק נר דולק תוך בית או עליה דא"א למיקם עליה דמילתא אם הוא בית גוי או ישראל לפי רחוק המקום והדרא ק"ל נימא כל קבוע כו':

ועסי' רי"ז ס"ז שכתב היה הולך חוץ לכרך והריח ריח טוב אם רוב גוים אינו מברך דודאי של ע"ז היא ואם רוב ישראל מברך ולא הוזכר הדין דמחצה ע"מ. אמנם דין נר ודין ריח הוזכרו שם בשני ברייתות ובכל אחד לא קתני כ"א ב' בבות אם רוב גוים אסור ורוב ישראל מותר והקשה הש"ס על ברייתא דנר דקשיא רישא לסיפא דרישא קתני אם רוב גוים אין מברכין משמע מחצה ע"מ מברכים ובסיפא קתני אם רוב ישראל מברכים משמע דמחצה ע"מ אין מברכים ומשני דיוקא דרישא דוקא רוב גוים אין מברכין אבל מחצה על מחצה מברכין והא דקתני סיפא אם רוב ישראל מברכין ולא קתני אפי' מחצה ע"מ איידי דתני רישא רוב גוים תני סיפא רוב ישראל עכת"ד הגמ' א"כ האי דיוקא גופא יש לדייק בברייתא דריח וע"כ גם שם צ"ל כתי' הש"ס דה"ה דמחצה על מחצה מותר. וא"כ ה"ל להרב"י גם לעיל בסי' רי"ז לכתוב דגם מחצה ע"מ מותר ואפשר משום דלא הוזכר גבי ריח להדיא בגמ' דמחצ' ע"מ מותר ניהו דהדין אמת דמחצ' ע"מ גם בריח מותר מ"מ לא העתיקו בש"ע אבל גם שם בריח קשה דגם ברוב גוים הוי ליה להתיר משום דכל קבוע כו':

ואפש' דזה ל"מ קבוע דהאור פי' כו' הקשה בס' ת"ש הא קיי"ל בי"ד סי' ק"י בפיר' לפנינו לא אמרינן כל דפ' מרוב' פריש וע"ש מ"ש ונלע"ד ודאי דקי"ל הכי ואיכ' מ"ד שהוא מדרבנן גזר' שמא יקח מן הקבוע ולקצת פוסקי' הוי כה"ג קבוע דאוריי'. וכ' פר"ח שם ס"ק י"ט דכן עיקר מ"מ לק"מ דודאי דעל מ"ש מ"א דתחלה דמיירי שראה איש אחד הולך כו' לק"מ דאפש' דלא ראה אותו פי' ממקום קביעותו אלא ראוהו כשכבר הלך בדרך ולא הקשה בס' ת"ש כ"א על מסקנת מ"א דהאור פי' כו' ולענ"ד אין כוונות מ"א דאמרינן על האור כל דפריש כו' אלא כוונתו דהאור והנר או העצי' הם שני עניני' נפרדים וניהו דהנר והעצי' הויין קבועים אבל האור דעלי' מברך לא הוי קבוע וכה"ג כ' המרדכי בפ"ק דחולין דמה"נו אזלינן בסנהדרין בתר רוב דיעות ולא מיקרי קבוע משום דהדבור דנפיק מפומייהו ה"ל פי' הביאו פר"ח שם וע"כ גם שם אין הכוונה דאמרינן על הדבור מרובה פריש דהא הדבור פי' לפנינו אע"כ גם כוונ' המרדכי דהדיבור שפורש מן האדם המדבר הוא ענין נפרד ואינו נחשב לדבר אחד עם אדם שדברו ולכן אע"ג דסנהדרין גופייהו הם קבועים מ"מ דבורם לא מיקרי קבוע וה"ה הכא באור וריח וכן מורה לשון מ"א שכתב ואפשר לזה לא מיקרי קבוע כו' וא"ש:

אמרינן בגמ' כו' וצ"ע כו' ואפשר ס"ל דאף הגדולים כו' ר"ל דהא דבתינוק צריך לשאול אחריו לא ק"ל למ"א דהוי לי' להעתיקו די"ל דחשבי' למלתא דפשיטא דכ"ה דאיכא לברורי צריך לברר דהא קי"ל אפי על רוב וחזקה לא סמכינן היכי דאיכא לברר ומאי דהוצרכ' הבריי' לאשמועינן אינו כ"א דין גדול דאמרינן דודאי גוי הוא וכיון דלדידן גם הגדולים אין נזהרין קטן וגדול שוין וצריך לשאול ולכן לא הוצרך בש"ע להעתיק הדין לרוב פשיטתו: