מחצית השקל על אורח חיים רפב:ו

(ס"ק ו') וקטן כו' עד שיביא שתי שערות מ"מ אם הוא בן י"ג ויום אחד סמכינן בזה על החזקה שהביא ב"ש וכמו שכ' לעיל סימן נ"ה ס"ה בהג"ה:

אבל בלוי אינו מסופק כו' כן צריך לומר רצה לומר אם יש כהן גדול ולוי קטן מסתפק אם יקרא לכהן פעמים כאלו אין שם לוי וכמבואר לעיל סי' קל"ה סעיף ח' או יקראו ללוי הקטן:

ורדב"ז כתב דאין קורין לכהן קטן אלא למנין שבעה כצ"ל. רצה לומר כשקורין ז' אז כהן קטן עולה במקום כהן אבל במקום שאין קורין רק ג' אין כהן קטן עולה למנין כ"ה בל"ה סימן קל"ה:

דהא כתיב כי את לחם וגו' רצה לומר דהתורה נתנה טעם ארישא דקרא דכתיב וקדשתו וגו' ולמ' כי את לחם וגו'. ומצאתי כו' היינו דוק' למפטיר ומ"ש עולה למנין ז' היינו למ"ד מפטיר עולה למנין ז' והכי קי"ל:

ומשמ' מכאן דאש' חייבת דאל"כ הא הצבור חייבין במנין ז' קרואים מדרבנן וא"א דהאשה פטורה האיך תוציא הצבור בעליית' דהא קי"ל דכל הפטור מן הדבר אינו מוציא את המחויב בדבר. ונשים א"ח בת"ת אע"ג שמברכת ברכ' התור' כמ"ש סי' מ"ז. וכ"כ מ"א סי' קפ"ז דנשים יאמרו תורה בבהמ"ז היינו משום דמחוייבי' ללמוד דינים השייכים לנשים אבל שאר תורה לא:

וכ"כ התוס' סוף ר"ה דף ל"ג ד"ה הא ר"י כו' וז"ל ומיהו יש לומר דרשות יכול להוציא בר חיובא דרבנן כמו קטן דמברך לאביו בפרק מי שמתו כו' ר"ל דאם אכל האב שיעורא דרבנן דהיינו כזית או כביצ' ולא כדי שביעה דאינו חייב לברך בהמ"ז כ"א מדרבנן כה"ג קטן מוציא' (וס"ל להתוס' דאפי' הגיע לחינוך מכל מקום לא נתחייב אפי' מדרבנן דאיך נתחייב הקטן במצות אלא החיוב על האב שחייב לחנכו מדרבנן) ועולין למנין ז' ומוציא אחרים ידי חובתן עכ"ל התוס':