מחצית השקל על אורח חיים רפב:א

כ' מ"א ביום השבת כו' יאמר ב"ש כו' וראיתי בבאר היטיב בשם האר"י ז"ל דגם בחול יאמר ב"ש כשמוציאין ס"ת:

כ' הזוהר כו' למפסק כו' דפסק משה פרשת' כו' נראה לי דכוונתו דאם בא לסיים הסדרה כו' דלא תימא שכוונתו שלא לפסוק פרשה רצה לומר פתוחה או סתומה ושלא לסיים עם כ"א מהעולים אלא בסוף פרשה שהיא פתוח' או סתומה אלא פרשה ר"ל הסדרה כולה ומה שסיים הזוהר ולא יפסיק מילין דשבת' אחרא כו'. הוא פי' לריש' או ר"ל אפי' רוצה להשלים מה שחיסר בשבת זה ולא קרא כל הסדר' להשלים בשבת הבאה זה לא מהני:

דכולהו ז' גברי כו'. ר"ל כמו דאין לסיים הסדר' כ"א במקום שסיים משה ה"ה דאין לסיים עם העולה כ"א במקום דסיים משה דהיינו פתוחה או סתומה וס"ד דבאמת כן כוונת הזוהר לזה כתב מ"א דז"ג כו':

דהא בזמן כו' וא"כ האמצעי קרא בלי ברכה שלפניה ושלאחריה והראשון לא בירך לאחריו והאחרון לא בירך לפניו אלא ע"כ כחד חשיבי וברכות הראשון והאחרון עולה לכולם:

ופ' בלק אין בה פ' כלל ואיך יקרא שבעה גברי ויסיים עם כל אחד בסוף פרשה אך בפ' בלק יש פרש' א' בסוף הסדרה והראו לי שבפרשת מקץ אין בו פרשה כלל:

וכ"מ בברכות ספ"ק כו' זה קאי על גוף דברי הזוהר דס"ל דאין לחלוק פרשה לשנים וס"ד דתלמוד' דידן חולק וכ"ה במגלה דף כ"ב ע"א כל פסוק' דל"פ משה לא פסקינן משמע דפסוק אחד אין חולקין וע"ז קאי שם בגמר' אך מספ"ק דברכות מוכח דאפי' פרשה לא פסקינן דאיתא שם שבקשו לקבוע פרשת בלעם בק"ש דכתיב ביה כרע שכב כארי וכלבי' מי יקימנו ופ" רש"י שדומה לק"ש שה' שומרנו לשכב ולקום שקטים כארי וכלבי' ונמנעו משום טרחא דצבורא ופריך ונימא האי פסוק' דכרע שכב כו' לחוד בצבור דליכא טרחא ומשני כל פרש' דל"פ משה ל"פ הרי דאפי' פסוק שלם אין לומר כ"א צריך לגמור כל הפרשה ועיין במ"א ס"ס נ"א ובסי' תכ"ב:

וגם צ"ע במגלה כו' קאי על סוף דברי הזוהר שכתב ולא יפסיק מילין דשבת' אחר' כו':

ועמ"ש סימן ל"ב ר"ל דמ"א הביא ש"ס דקידושין דאין אנו בקיאין בפסוקים מקום סיומן וא"כ דודאי באמצע פסוק אין להפסיק וא"כ אין להפסיק כ"א במקום פרשה דשמא במקום שמפסיק אינו סוף פסוק אלא באמצע אבל בפרשיות אנו בקיאין ולכן טוב לסיים בסוף פרשה:

כמ"ש סי' ע"ט בטור ר"ל בב"י שם: