מחצית השקל על אורח חיים רעו:ב

(ס"ק ב) קצב כו' והיינו קבלנות. ר"ל דכה"ג בשאר מלאכות מותר מ"מ כאן אסור כמ"ש רמ"א הואיל והישראל נהנה כו' ר"ל כמ"ש מ"א לעיל סי' רנ"ב ס"ק י"א בשם הר"ן וס"ל דהא דבקבלנות מותר משום דגוי אדעתיה דנפשיה עביד ה"מ היכי שאין כוונת הגוי כ"א להשלים פעולתו משא"כ בנר ניהו דהגוי עשאו לקבל שכירתו מ"מ גם כוונת הגוי שישתמש בו הישראל בשבת ע"ש במ"א. אולם ע"כ מ"ש מ"א דקבלנות היינו ששכרו סתם להדליק לו נר כשיצטרך אין המובן כפשוטו שנותן לגוי לשנה סך מה כדי שהגוי ידליק לו כל עת שיצטרך הישראל דכה"ג אין זה קבלנות דבעלמא מותר דכה"ג ל"ל דגוי אדעתיה דנפשיה עביד אלא ודאי אדעתיה דישראל עביד דהא אפי' לא מדליק דהיינו שהישראל לא הי' מצטרך לו ג"כ הי' נוטל כל שכרו משלם ואף ע"ג דבסי' רע"ד סעיף ה' אם שכרו למלאכה מיוחדת דהיינו לארוג לו או לכתוב בעת שיצטרך מותר לדעת הרמב"ם שיכתוב לו בשבת רק הראב"ד אוסר שם מ"מ בנידון דהכא אפי' לדעת הרמב"ם אסור דוקא התם אם ירצה הגוי לא עביד בשבת אלא ביום א' וא"כ אם עושה בשבת אדעתיה דנפשיה עביד דהא לא איכפת לישראל אם עושה בשבת או ביום א' משא"כ הכא דהישראל מצטרך לו בשבת וצריך הגוי לעשותו בשבת לעשות רצון הישראל אסור וא"כ מה זה שכ' רמ"א הואיל והישראל נהנה כו' דהא כה"ג בשליחת אגרת בסי' רמ"ז שכרו בקבלנות ואומר לו שילך בשבת או שמגביל לו יום ידוע שביום ההוא צריך להיות האגרת שם וא"א להגיע שם אא"כ ילך בשבת ג"כ אסור ע"ש. לכן נלע"ד דהכוונה במ"ש במ"א ששכרו סתם להדליק לו בעת שיצטרך וקצב לו מכל הדלקה דבר קצוב דבזה אדעתיה דנפשיה עביד דאם ירצה הגוי לא ידליק בשבת ואעפ"כ יצטרך לשלם לו משאר הדלקות של חול וכן שכרו לימים שנותן לו שכירות כל יום כך וכך ג"כ הכוונה שבכל יום שידליק לו ישלם לו מן אותו יום כך וכך דבעלמא מותר אבל כאן אסור כיון שהישראל נהנה כו' וכנ"ל בשם הר"ן וש"ל כנלע"ד:

ומ"ש רמ"א בין קצב כו' או שעשאו בקבלנות או בשכירות והוא פי' למ"ש בין קצב. על זה אמר בין שהקצבה הי' בקבלנות או שהי' בשכירות: