מחצית השקל על אורח חיים רעג:יג

(ס"ק יג) ושמע כו' ואפי' הוא א"א כו' וכמ"ש סי' רס"ט וכ"ה בתו' כו' דלדין הש"ס היו מקדשים בבה"כ בשביל האורחים דאכלי בבי כנישתא דלדידהו הוי מקום סעודה וכתבו התו' דמסתמא אחד מבני העיר היה מקדש והא לא אכל עמהם ולא יצא ידי קידוש מ"מ מוציאם:

ולענ"ד צריך שלא יפסיק בין המקדש להשומעים צואה או ע"ז דהא מבואר בסי' נ"ה סעיף כ' די"א כה"ג אם שומע קדיש או קדושה אינו יכול לענות עמהם. ואיך נאמר שיצא. השומע דשומע כעונה:

אבל כשמקדש על היין כו' וכ"כ הט"ז סק"ג דכיון דקידש על היין ה"ל ברכ' המוציא כשאר ברכת הנהני' דאינו יכול להוציא אחרים אלא א"כ אוכל עמהם כדלעיל סי' קס"ז. אע"ג דאין קידוש אלא במקום סעודה וא"כ לכאורה גם בברכת המוציא שייך לקידוש ז"א דמ"מ לא הוי אלא כשאר ברכת הנהנין דהא בלא"ה כל סעודת שבת הוי סעודת מצוה ולמה אינו יכול להוציא אחר אלא א"כ אוכל עמהם. כבר כ' לעיל סי' קס"ז דמצות סעודת שבת ג"כ הוי ברכת הנהנין דנצטוינו להתענג בשבת וא"כ גם המצוה באה להנאתינו וה"ה די"ל כן בברכת המוציא שאחר הקידוש:

אא"כ ישבו בשלחן א' דגם אם אוכל עמהם אינו יכול להוציאן אא"כ קבעו יחד ולדידן ליכא קביעות אא"כ ישבו בשלחן א' כדלעיל סי' קס"ז: