מחצית השקל על אורח חיים רעא:לב

(ס"ק לב) יביא כו' כתב הלבוש כו' כדאמרינן פ' ב"מ עירובין דף מ"ב ע"ב דביוה"כ אומרים שהחיינו בלא כוס דאי אפשר שיברך על הכוס כמו בשאר יום טוב כיון דקי"ל המברך צריך שיטעום וכיון דבירך שהחיינו כבר קיבל עליו יום הכפורים ואסור לשתות ואי דיתן לתינוק לשתות חיישינן דלמא אתי למסרך כשיגדיל יטעום מכוס לכן יברך בלי כוס ומזה הוכיחו כיון דיוצאים ע"י ששותה התינוק אע"ג דהמקדש לא שתה כ"ש אי שתה המקדש לבד והשומעים לא שתו דאין שתייתם מעכב אבל אם לא שתה שום אדם לא המקדש ולא השומעים מזה לא דברו התוס':

ואדרבא כו' דאלת"ה כו' כיון דא"א בע"א ר"ל ניהו דהלבוש לא כ' כ"א דאין השתי' מעכבת אבל מודה דלכתחלה בעינן שישתה והתם ביוה"כ מיירי לענין לכתחלה איך יתנהגו ע"ז כ' דזה מיקרי דיעבד כיון דאי אפשר בע"א דהא בע"א א"א לומר ברכת שהחיינו על הכוס כמו בכל י"ט:

וגם על הרב"י יש לתמוה כו' ר"ל עמ"ש הרב"י דמ"ד אם לא טעם כו' לא יצא ידי מצוה כתקנה אבל עכ"פ יוצא ידי קידוש והא מסוגיא הנ"ל מוכח איפכא דאם לא טעם אפי' בדיעבד לא יצא כנ"ל. ואח"כ כ' בשם א"ח כו' הוא קושיא אחרת דלפ"ד הרב"י דברי הא"ח סותרים זה את זה דתחלה כ' בשמו אם לא שתה יצא אלא ידי מצוה כתקנה לא יצא ואח"כ כ' בשמו להיפך:

וכ"כ התוס' בפסחים דף ק' ע"ב דאמר רב אותן בני אדם שקדשו בבה"כ ידי קידוש יצאו דס"ל יש קידוש שלא במ"ס וכתבו התוס' וז"ל אף ע"פ שלא שתו רק שיטעום המברך או אחד מהן כדמוכח ס"פ ב"מ ולכתחלה צריכים שיטעמו כלם עכ"ל התוס' מבואר בדבריהם דאם לא טעם שום אדם אפי' דיעבד לא יצאו:

ולכן נ"ל שחזר בו פה וכ' שיביאו כוס א' כו' דלא כהלבוש דס"ל דגם בש"ע ס"ל להרב"י דיצאו ידי קידוש על כוס א' שנשפך אע"ג דלא טעם ממנו דהשתיה אינה מעכבת והא שכ' יביא כוס אחר ומברך עליו כו' באמת הקשה הלבוש למה צריך לכוס אחר וכ' אפשר כוונתו להודיענו שאם ירצה להביא כוס אחר שצריך לברך עליו ואינו יוצא בברכתו הראשונה שבירך על הכוס שנשפך כו' עכ"ל. לכן כתב מ"א דליתא אלא שחזר בו בש"ע וס"ל כיון דלא טעם מכוס א' לא יצא ידי קידוש וכיון שמביא כוס א' וטעם ממנו יוצא ידי קידוש למפרע ניהו דבכוס א' לא יצא כיון דעכ"פ א' צריך לטעום מן היין והשתא הא טעם יין אע"ג דלא טעם מכוס שקידש עליו יצא:

דהא כשיש כוסות אחרות כו' והקשה בס' א"ר וכן בס' ת"ש מאי ראיה מהמסובים כיון דקי"ל שומע כעונה ה"ל כאלו הם קדשו על כוסות שבידם וא"כ אי טועמים מכוסות שבידם מקרי שטעמו מכוס שקדשו עליו עכת"ד. ולעניות דעתי ראיית מ"א אם היה כוסות המסובים פגומים די כשהמקדש שופך מעט מכוסו לכוסות המסובים ויתקנן בזה. וניהו דעכשיו אחר הקידוש שופך מכוסו לכוסם אבל בשעת הקידוש היו פגומים דהשתא ל"ל דע"י שמיעתם הוי כאלו קדשו על כוס שבידם דהא הכוסות בשעת הקידוש הם פגומים וא"כ איך יצאו בשתייתם מכוס שבידם אי אמרי' דבעי' שישתה מכוס שקדשו עליו וא"ל באותו מעט שנתן המקדש מכוסו לתוך כוסם הוי כוסם כמו כוס המקדש ודי במה ששתו מכוסם דזה דוחק ניהו דע"י אותו מעט ששופך המקדש יתוקן הפגם אבל אין סברא דע"י אותו מעט יקרא שכל הכוס שבידם יהיה נידון ככוס המקדש ועוד א"כ למה הוצרך ליתן טעם (והוא דברי התוס') דמהאי טעמא צריך לשפוך לתוך כוסם שלא יהיה פגומים ת"ל כדי שיהיה כאילו כוס המקדש ונ"מ ג"כ דלטעם זה אם הובא לפני המסובים אחר הקידוש כוסות שאינן פגומים אפ"ה צריך לשפוך מכוס המקדש לתוך כוסם שישתו מכוס המקדש אלא ודאי דליתא ואינו צריך לטעום מכוס המקדש דוקא וה"ה הכא:

ואם היה דעתו לשתות יין יותר אצ"ל כו' ואם טעם מכוס של מים קודם ששתה היין אי הטעימה הוי הפסק עיין לעיל במ"א ס"ס ר"ט מ"ש ע"ד מהרי"ל:

אין צריך לברך בפה"ג אבל צריך לקדש שנית על יין וכדלעיל ובט"ז רצה לחלק דאם היה יין מוכן לפניו על השלחן או על הספסל בשעת קידוש אפי' לקדש א"צ:

ונ"ל דאם קידש בשחרית על השכר. מה"ט נקט שחרית דבלילה לא משכחת שיקדש על השכר דאפי' אין לו יין והשכר חמר מדינה מ"מ בלילה עדיף לקדש על הפת מלקדש על השכר משא"כ בשחרית כשהשכר חמר מדינה יקדש על השכר ולא על הפת כמ"ש סי' רע"ב:

וא"צ להביא אחר כו'. משמע דאם ירצה להביא כוס אחר רשאי אבל בספר ת"ש כ' דאינו רשאי ותליא בפלוגתא שהביא בסי' קע"ד אם המשקין שבתוך הסעודה צריכים ברכה וכ' הרב"י שם כדי להסתלק מן הספק ישתה קודם סעודה מעט משקין פחות מכשיעור ויכוין לפטור גם המשקין שבתוך הסעודה ולפ"ז כיצד יעשה פה אם יביא כוס אחר ולא יברך עליו הניחא אם המשקין שתוך הסעודה טעונים ברכה א"כ הברכה שבירך תחלה היה חל על המשקין שתוך הסעודה וא"כ נפטר גם כוס זה אבל לדעת הפוסקים שמשקין בתוך הסעודה א"צ ברכה א"כ לא חל ברכה ראשונה עליהן א"כ כשרוצים לשתות עכשיו קודם סעודה ודאי צריך לברך ואם יברך על הכוס שמביאים לו עכשיו א"כ יש לחוש לדעת הפוסקים שמשקין שתוך הסעודה צריכים ברכה ונפטר גם כוס זה וא"כ ברכה שבירך על הכוס לבטלה עכת"ד ולא הבנתי דודאי רשאי להביא כוס אחר וכמשמעות לשון מ"א ובאמת לא יברך על אותו כוס ושפיר עביד לכ"ע דהא למאן דאמר שמשקין תוך הסעודה צריכים ברכה מודה ס' ת"ש דא"צ לברך על כוס זה אף ע"ג דדעתו לא היה כ"א לפטור המשקי' שתוך הסעודה ולא למשקין שלפני סעודה ע"כ צ"ל דמ"מ כיון שנתכוין לפטור המשקין שישתה אחר זה גם כוס שלפני הסעודה נפטר א"כ אפי' למ"ד שמשקין שתוך הסעודה א"צ ברכה מ"מ הוא לצאת ידי ספק דיעות היה דעתו לפטור המשקין שישתה אח"ז וא"כ גם כוס שלפני סעודה בכלל וניהו דלאותו דעה המשקין שתוך הסעודה א"צ ברכה מ"מ כוס שלפני סעודה א"צ ברכה דהא עכ"פ הוא נתכוין לפטור המשקין שישתה אח"ז וגם כוס זה בכלל: