מחצית השקל על אורח חיים רעא:יג

(ס"ק יג) גמר כו' משמע ברי"ף כו' ז"ל הרי"ף הביאו הרא"ש פ' ע"פ סי' ז' היכא דגמרי סעודתייהו מקמי דקדיש יומא ואדמשי ידייהו (מים אחרונים) קדיש יומא. מקדימין ומברכי' בהמ"ז על כוס א' ואח"כ אומר קידוש על כוס שני (דאין אומרים שתי קדושות על כוס אחד שאין עושין מצות חבילות שנראים שהן עליו כמשא לכן צריך לבהמ"ז כוס אחד ולקידוש כוס שני ולא יאמר שניהם על כוס אחד) וכ' הרא"ש ותמיה לי לדברי הרי"ף דע"כ צריך לאכול מיד אחר הקידוש כו' דאין קידוש אלא במ"ס כו' וכיון דצריך לאכול מיד בהמ"ז ל"ל לפרוס מפה ולקדש אע"ג דמשו ידייהו ואתסר להו למיכל הא קי"ל הב לן ונברך א"צ לברך בהמ"ז וסגי בפריסת מפה וקידוש והמוציא ואם הוא סובר דחשיב קידוש במקום סעודה כיון שהיתה קריאה במקום עונג אע"ג שלא היתה לכבוד שבת לא מסתבר ליה טעמא בהא כו' הלכך נ"ל דאין חילוק בין גמר קודם חשכה ובין לא גמר אלא לעולם פורס מפה ומקדש עכ"ל הרא"ש והלא צריכים לישב להרי"ף קושית הרא"ש ומה שהק' הרא"ש דע"כ צריך לאכול מיד אחר קידוש דאין קידוש אלא במקום סעודה כבר יישבו הר"ן הביאו הרב"י דס"ל להרי"ף דסעודה שאכל קודם הקידוש אע"ג שלא היתה לכבוד שבת עולה שיהיה נקרא קידוש במ"ס אע"ג דלא מסתבר להרא"ש מ"מ הרי"ף סובר כן אבל עדיין צריך יישוב ל"ל כ"ה שיברך בהמ"ז אלא די במה שיפרוס מפה ויקדש כמו שהק' הרא"ש אולם בסי' קע"ט יש שלשה דיעות בענין סילוק (יש יתר דעות שם אבל המצטרך פה סגי בג') דעת רש"י בין שנטל מים אחרונים ובין אמר הב לן ונברך הוי סילוק ואפי' רוצה לחזור ולברך על מה שיאכל וישתה לא סגי בהכי אלא צריך לברך תחלה בהמ"ז ואח"כ יברך על מה שרוצה לאכול. והרא"ש לפי הבנת הרב"י לעיל מחלק בין נטל ידיו ובין אמר הב לן ונברך דבנטל ידיו מודה לרש"י דצריך לברך תחלה בהמ"ז אבל בהב לן ונברך א"צ בהמ"ז וסגי במה שיברך על מה שיאכל וישתה. ומ"א לעיל חלק על הרב"י וס"ל דגם להרא"ש אין חילוק בין ה"ל ונברך ובין נט"י ובתרווייהו פליג על רש"י וס"ל דבתרווייהו אין צריך לברך בהמ"ז וסגי במה שיברך על מה שיאכל וא' מראיית מ"א היא מדברי הרא"ש דהכא שכ' על מ"ש הרי"ף ואדמשו ידייהו קדיש יומא מקדמינים ומברכים בהמ"ז כו' וכ' עליו הרא"ש אע"ג דמשו ידייהו ואתסר להו למיכל הא קי"ל הב לן ונברך א"צ לברך בהמ"ז כו' כנ"ל הרי דהשוה נט"י להב לן ונברך ובתרווייהו ס"ל דאין צריך לברך בהמ"ז וזה כוונת מ"א במ"ש ומשמע ברי"ף ורא"ש שהביא דברי הרי"ף דוקא כשהתחיל ליטול מ"א כו' דהא כ' ואדמשי ידייהו כו' ולפ"ז לא קשיא ל"ל בהמ"ז הלא די בפריסת מפה משום דס"ל להרי"ף כיון שנט"י אפי' רוצה לברך על מה שיאכל לא סגי אלא צריך לברך תחלה בהמ"ז אלא הרא"ש לשיטתי' לפי הבנות מ"א לעיל סי' קע"ט דס"ל דאפי' בנטל ידיו א"צ לבהמ"ז שפיר הקשה:

אבל אם לא נטל כו' ר"ל וגם לא אמר הב לן ונברך בזה גם הרי"ף מודה דסגי בפריסת מפה. ואפשר דאפי' אמרו הב לן ונברך כו' בזה לא נסתפק לדעת הרי"ף אי הרי"ף ס"ל כרש"י דבין נטל ידיו ובין אמרו הב לן ונברך צריך בהמ"ז וא"כ מ"ש הרי"ף ואדמשי ידייהו כו' הוא לאו דוקא דאפי' עדיין לא נט"י אלא אמר הב לן ונברך צ"ל בהמ"ז או י"ל דמ"ש הרי"ף ואדמשו ידייהו הוא דוקא אבל בהב לן ונברך מודה דסגי בפריסת מפה והיינו דס"ל כדעת הרב"י אליביה דהרא"ש אע"ג דהוא דעה שלישית שלא מצינו מי שחלק בין נט"י להב לן ונברך לדעת מ"א מ"מ כי היכי דתהיה ל' ואדמשו ידייהו דוקא אפשר לומר כן: