מחצית השקל על אורח חיים רסח:י

(ס"ק י) ומעומד כו' וצ"ע דבח"מ סי' כ"ח כ' כו' וז"ל שם סעי' ח' אח"כ מוציאין כל אדם לחוץ ומשיירים הגדול שבעדים וא"ל איך אתה יודע שזה חייב לזה כו' אח"כ מכניסים העד השני ובודקים אותו כו' עכ"ל הרי דמעידין כ"א לבדו:

וצ"ל כמ"ש הסמ"ע כו' דאחר שאמר כו' מן תיב' דאחר נמשך למטה וכוונת מ"א דהסמ"ע הקשה איך כ' ומוציאין כל אדם לחוץ משמע אפי' הבע"ד והא צריכין להעיד בפני הבע"ד. ותי' דתחלה מעידים יחד בפני הבע"ד ואח"כ בשעת חקירת העדים מוציאים כל אדם וגם הבע"ד לחוץ ואז מעיד כ"א לבדו עכ"ד הסמ"ע וכוונת מ"א במ"ש וצ"ל כמו שכ' הסמ"ע. ר"ל דמדברי הסמ"ע מוכח דהיו מעידים ב' פעמים פעם א היו מעידים יחד ופעם אחד כל אחד לבדו אלא דשם בד"מ כ' כן ראוי שיעידו בפני בע"ד שניהם יחד תחלה עכ"פ צריכים בפעם אחד להעיד כ"א לבדו ולכן כ' מ"א דאחר שאמר כ"א כו' ר"ל דגם כאן עושים כן ומעידים ב"פ אלא דכאן בתפלה עושים להיפך וכן ראוי בתפלה ולכן מן תיבת דאחר כו נמשך למטה לא קאי ע"ד הסמ"ע שהסמ"ע כתב כן דאדרבא הסמ"ע כ' להיפך אלא מתיב' דאחר כו' הם דברי מ"א וקאי על מ"ש פה בויכלו ולא הביא דברי סמ"ע כ"א דמעידים ב"פ ולכן אינו צריך להגיה בדברי מ"א כמ"ש בספר תוספות שבת (ואין צריך להגיה בדברי מ"א):

ומכל מקום למסקנת כו' רצה לו' דמסיק דהאי מוציאים כ"א לחוץ ר"ל לחוץ מבע"ד שנשארו שם ומעידים בפניהם א"כ אין ראיה משם דצריכים להעיד שני פעמים כנ"ל והדרא ק"ל:

כת"ק עיין בגמרא דסנהדרין דף ל' דת"ק ס"ל דצריכים להעיד שניהם יחד. ור' נתן ס"ל שומעים דבריו של אחד היום. וכשיבא חברו למחר שומעים לו. ואע"ג דקיימא לן בדיני ממונות כרבי נתן. מ"מ בעדותנו הנוגע לכבודו ית' מחמירים לצאת אף אליביה דת"ק דצריכים להעיד יחד:

כתב מט"מ כו' שבקידוש מעומד עמ"ש הטורי זהב ועיין לקמן סי' רע"א סעיף י' בהג"ה רמ"א: