מחצית השקל על אורח חיים רסה:י

(ס"ק י) וי"א אפי' נתכוין כו' צ"ע דז"ל סמ"ג שממנו נובע דברי הגה' רמ"א:

הרי בהדי' שאם מתכוין כו' דהא כ' ובכוונ' כבוי הוא נותן וגם סיים אבל אלו צלוחית שנותנים שם מים להגבי' כו' הרי דלא התיר כ"א כשנותן להגבי' ולא נתכוין לכיבוי. ומ"ש כיון שהמים בעין כו' ומזה תדין דמ"ש תחל' אפי' לרבנן כו' כיון שהמים בעין כו' ובכוונת כיבוי הוא נותן כו' דמשמע תרתי בעי' לאסור. שיהיו המים בעין וגם בכוונות כיבוי. וא"כ בצלוחית דאין המים בעין דהא הם תחת השמן אפי' נתכוין מותר. ז"א אלא כמ"ש התוס' וכמו שיתבאר. וא"כ גם בצלוחית מיקרי שהמים בעין. וא"כ אם נתכוין לכיבוי אסור:

וה"כלי עצ"מו אי"נו נש"רף. נלע"ד דהני ד' תיבות אין פה מקומם ואין להם שייכות פה. וכצ"ל ומ"ש כיון שהמים בעין כו' כוונתו כמ"ש התו' דוקא כדים מלאים מים שרי להעמיד דמפסיק כלי בין המים ובין האור. והכלי עצמו אינו נשרף אבל הכא המים והאור באים להדדי כצ"ל. ור"ל לבאר המ"א דברי עצמו. דגם בצלוחית אם נתכוין לכיבוי אסור. דאז גם בצלוחית איכא תרתי דהא נתכוין וגם מיקרי שהמים בעין. דדוקא בכלי דהשתא מפסיק הכלי בין המים ובין האש ואפי' בסוף כשיתבקע ולא יהיה הפסק מ"מ הכלי לא ישרף כ"א יתבקעו מיקרי הפסק ואיכא הכיר'. משא"כ בצלוחית אע"ג דהשתא איכא הפסק דהא המים למטה מן השמן. מ"מ כשיכלה השמן ואז יפלו הניצוצות לתוך המים אז לא יהיה הפסק כלל דהא השמן אז יהיה כלה ולא יהיה היכר כלל:

ודברי רמ"א צ"ע כצ"ל:

אך בד"מ כ' כו' וכמש"ל בשם התוס'. לכאור' אדרבא התוס' לא ס"ל הכי אלא במתכוין לכיבוי אסור וכמ"ש לעיל בס"ק ט"ו אלא נתכוין למ"ש מ"א בס"ק ז' והם דברי התוס' ס"פ כירה:

אע"ג דבסי' רנ"ב מבואר דכל המלאכות מותר להתחיל מבע"י היינו דאותן מלאכות אסורן ידוע לכל ולא חיישי' שיעשה כן בשבת משא"כ גרם כיבוי שקל בעיני הבריות יש לחוש שיעשה כן בשבת וס"ל להא"ז דה"ה הכא שנותן המים קודם הדלקה ל"ל שיעשה כן בשבת דהא איסור הדלקה בשבת ידוע לכל אלא שהתוס' ס"ל דמ"מ אם מתכוין לכיבוי אסור דניהו דל"ל שיעשה כן בשבת. מ"מ א"ל שיעשה גרם כיבוי גרידא במקום דליכא הדלקה והבערה כמ"ש לעיל ס"ק ט' וא"ז לא ס"ל כן: