מחצית השקל על אורח חיים רסג:טו

(ס"ק טו) שכל כו' וכן כו' כשהוא ליל טבילה כו' ר"ל בליל שבת הוא ליל טבילה וצריכ' לחוף כל גופה קודם הטביל' שלא יהיה עליה דבר חוצץ והחפיפ' צ"ל מבעוד יום ובפרט בערב שבת שא"א לחוף בלילה שהוא שבת והמנהג לחוף בבית הטביל' סמוך לטביל' כמ"ש ש"ך ביודה דעה סי' קצ"ט ס"ק ז' והטביל' צריכה להיות בליל' ממש ואיך תעשה עם הדלקת נרות אם תדליק קודם החפיפ' עכ"פ צריכ' להדליק אחר פלג המנחה שהוא שעה ורביע קודם צאת הכוכבים ואם תברך מיד הרי קיבלה שבת וא"א לה שוב לחוף ואפ"ת שתתנה שאינ' מקבלת שבת ע"י הדלקה דבמקום הצורך יש לסמוך על התנאי כמ"ש רמ"א ומ"מ קשה הדבר שתהיה צריכ' לצמצם הזמן דהא ההדלקה צריכה להיות אחר פלג המנח' והחפיפ' מושכת זמן מה וצריכה להיות בעוד יום קודם שיכנס שבת. ואם תמתין להדליק עד אחר הטבילה הרי כבר היא שבת ואינה רשאי להדליק ולילך לביתה בין החפיפה לטבילה כשעדיין יום ותדליק חוששת שתטנף את עצמה ויהיה עליה דבר החוצץ בטבילה:

מ"ד אהדלקה ביום הכפורים ועוד שמדליקים בבית כו' כצ"ל. ור"ל שני ראיות דאע"ג שאינה אוכלת אצל הנרות רשאי לברך חדא דהא מברכים ביוה"כ אף שאסור באכילה ועוד שמדליקין בבתי' ואוכלים בחצר אפ"ה מברכים אע"ג דאין אוכלים אצל הנרות ואע"ג דמ"מ בבה"כ גרע דהא בלי נרות האשה דולקים נרות בביה"כנ לכן התחיל מ"א וכתב וכן מה שנוהגות הנשים כו' ר"ל כמו כשב' או ג' אוכלים במקום א' דהמנהג שיברך כ"א דכל מה שמתוסף אורה יש שמחה יתירה ה"ה די"ל כן בבה"כ:

וא"ת התם משתמש כו' ר"ל בזה לדחות ראיה ב' מהא דמדליקים בבית ואוכלים בחצר כו'. שמא חשיב צורך סעודה. ר"ל כה"ג אפשר רשאי לברך גם על נרות המיוחדים לבה"כ אע"ג דהודלקו לכבוד מ"מ הודלקו גם להאי שיראה השמש איך מושך היין מן החביות. וכת' של"ה דמ"מ לא יברכו כו' דבס' א"ר הביא בשם זקנו הגאון מהר"ש שהתיר גם כה"ג: