מחצית השקל על אורח חיים רסב:א

יפנה כו' האר"י כו' אבל לא לחם שלם ועיין ביו"ד ס"ס קע"ח בט"ז שכ' שאותן המניחים כל ליל שבת פת שלם על השולחן אינו בכלל איסור העורכים לגד שלחן שירוע שמניחו לכבוד שבת וכן כ' הט"ז לעיל סי' ק"פ:

וע"ל סק"פ במ"א חלוקים לענין זה גם בחול לענין פת שלם בשעת בהמ"ז ובשבת כ' שעכ"פ לא יסיר השלם עד אחר בהמ"ז:

(ס"ק א) ויציע המטות שיושבים עליהן ר"ל גם המטות שיושבים עליהם וה"ה מטות ששוכבים עליהן והב"ח דייק כן מלשון הטור דכתב כמו בש"ע ויציע המטות לשון רבים אע"ג דבג׳ לא הוזכר אלא שלחן ערוך ומטה מוצעת לשון יחיד מ"מ נקט הטור ל׳ רבים דהא אפי' גבי סידור בעל חוב קי״ל דמניחי' ללו׳ שני מטות א׳ לישב עליה וא׳ לישן עליה כמבואר בח"מ סי' צ״ז והם דברי הש״ס בב"מ דף קי״ג והטעם מבואר שם דאם אינו הולך אחר האכיל' ד״א סכנה לו לכן נותנין לו שתי מטות וירחק מטה שישן עליה מן המטה שיושב שם בשעת אכילה ד״א וע״ז יהי׳ מורגל לילך ד״א אחר אכיל' א"כ ה״ה כאן יהיו ב׳ מטות מוצעת ובג' לא דק עכת"ד הב"ח:

ויצא המלאך הטוב ר"ל דהא שני מלאכים מלווים לאדם בליל שבת ביציאתו מבה״כ א' מלאך טוב כו':

וכ' בס' ת"ש לפי נוסח הפייט שאומרים ליל שנת ביציאתו מבה"כ בסוף הפיוט צאתכם לשלום כו' משמע דהמלאך יוצא מיד אחר ביאתו מבה"כ א"כ ליתא לדברי מהרי"ו דלפ"ד מהרי״ו ע"כ הם אצל האדם כל יום השבת וכתב שראה סדור תפל׳ אחד נדפס והשמיט נוסח צאתכם לשלום ע"פ גדול א׳ וע"ש מ"ש ליישב ולענ״ד פשוט דאע״ג דהמלאך נשאר אצל האדם כל יום השבת מ"מ אין לשנות נוסח צאתכם לשלום כי הוא על דרך ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך ואע"ג דאין יציאת המלאכים עתה מ״מ אומר צאתכם לשלום כל זמן היציא׳ כשתהיה:

רש״ל ה״ל ב׳ מפות כו׳ וכשפורסה כו׳ רצה לומר כשנוטל המפה לנערה כששוב חוזר ופורסה אחר הניעור עוש׳ אוהל. ועיין מ"ש סי׳ שט"יו סעיף י"א כילה שאין בגגה טפח כו' מותר לפרוס סדין עליה דכה"ג לא הוי אוהל ובלבד בלא ישלשל למטה מן המטה טפח דהמטה ה"ה רחבה טפח וא״כ המטה נעשה גג וכשמשלשל טפח תחת המטה הוי אוהל וכתב שם מ"א דוקא בכילה אסור כה"ג דהא הפריסה הית׳ לצל אבל במטה דידן אפי׳ הסדין משולשל למטה מן התחתית טפח ל"ל בה דהא הסדין לא נעש׳ לצל ולית ביה משום אוהל וא"כ היה במפה שעל השלחן כיון דלא פרסו לצל ליכא משום אוהל וא"כ ליכא כ"א טעם א' כשיסיר המפה יהי׳ השולחן מגולה ואין זה כבוד שבת: