מחצית השקל על אורח חיים רנד:ו

(ס"ק ו') שהוא מגולה משמע אפי' הוא בתנור כו' דהא קיימי לשיטת רש"י דבגדי הטעם דקשה ליה זיקא ובעז הטעם דא"ל הכירא על ידי שטח בטיט ואם כן אם התנור אינו מכוס' כלל אף על גב שהבשר תוך התנור אסור לא מהני בעז דהא ל"ל הכירא אי אמרת גדי כיון דהוא מגולה ל"ל קשה ליה זיקא. לאפוקי מסברא הראשונה דהוא דעת הרב"י דפסק כהרמב"ם לדידיה גדי מותר אפי' התנור מגולה או שהגדי חוץ לתנור דהא לרמב"ם טעם היתר גדי שעל ידי החיתוי יתחרך אם כן מה לי מגולה או מכוסה:

ומיהו כשנצלה כמב"ד שרי לסברא א' דפה היינו לדעת רמב"ם בעז ולדעת רמ"א שהוא דעת רש"י הן גדי הן עז מ"מ שרי כשהוא כמב"ד אפי' להאוסרים בר"ס רנ"ג והוא הרי"ף והטעם יתבאר להבא. דהא אינהו מפרשי הא דתנן כו' ר"ל דהרי"ף הוא הסברא האוסרת בר"ס רנ"ג לשהות אפילו הגיע למב"ד דפסק לשהות תנן ופסק כרבנן דחנניא וכאשר נתבאר לעיל ר"ס רנ"ג והרי"ף העתיק המשנה דאין צולין בשר כו' אא"כ כדי שיצולו מבע"י ודברי הש"ס עלה מאי כדי שיצולו היינו כמב"ד ומוכח דאם הוא כמב"ד מותר אם כן משמע דמשנה זו כחנניא אתי' וכיון דהרי"ף פסק כחכמי' לא ה"ל להביא משנ' זו ומה שנאמר עלה בש"ס ותירץ הר"ן דס"ל להרי"ף דחכמים מודים בהאי דאין צולין כו' שאם הוא כמב"ד מותר כיון דלא מפסיק מידי בין בשר לגחלים אי מחת' סליק בי' קוטרא ומחרכי ומפסדי אבל כ"ז שלא הגיע למב"ד לא מפסדי בחיתוי ולהכי גזרי' אבל היכי דמפסקי קדרה כי מחתה לה אחר שהגיע למאכל בן דרוסאי לא קשה לי' אדרבא ממהר בישולו עכת"ד ע"ש. וא"כ להרי"ף דהיא דעה האוסרת בר"ס רנ"ג כשהקש' הש"ס לר"א ממתני' דאין צולין כו' ומשני בבשרא אגומרא והיינו לפי שיטת רמ"א שהוא דעת רש"י הפי' שהתנור מגולה ואפ"ה כשהוא כמאכל בן דרוסאי שרי וע"כ הטעם כנ"ל בשם הר"ן כיון דאין דבר מפסיק בין הבשר ובין האש ואע"ג דהאי תי' בשרא אגומרא לא אצטריך כ"א לר"א אבל לר"י מדפתי דקי"ל כוותיה לא אצטריך להאי תי' די"ל דמתני' מיירי בעז ולא טח פי התנור אבל מ"מ פי התנור מכוס' ואפ"ה צריך לר"י מדפתי שיצלה מבע"י כמב"ד אבל כשהוא מגולה ממש לא שמעי' לר"י מדפתי דמותר אם הוא כמב"ד מ"מ אין לחדש פלוגת' בין ר"א לר"י מדפתי בזה מ"מ צל"ב דהוכחתו של מ"א אינו אלא לפ"ד הר"ן ר"פ כיר' כנ"ל אבל למ"ש הרא"ש ר"פ כירה בשם הרר"י שכתב ליישב קושיא הנ"ל על הרי"ף שהעתיק המשנה דאין צולין כו' דאיצטריך אפילו לרבנן דאשמועינן כיון שנצולו מבע"י כמב"ד משהין אותו ע"ג גו"ק ואתיא האי מתני' ככ"ע לחנני' אע"פ שלא יגרף ויקטום ולרבנן כשיגרוף ויקטום עם חשיכה עכ"ל ע"ש א"כ להאוסרים היינו הרי"ף בר"ס רנ"ג לא מצינו היתר בבשרא אגומרי כ"א להשהות ע"ג גו"ק ואין חילוק בין יש הפסק בינו לאש או ליכא הפסק ואולי כ"ה לא רצה מ"א להחמיר דהא כ' רמ"א לעיל סי' רנ"ג דנהגו להקל כסברא אחרונה דשם דאם הוא כמב"ד מותר לשהות אפי אינו גו"ק אלא רמ"א כתב כאן דאם יש מי שרוצה להחמיר ע"ע כדעת הרי"ף בסי' רנ"ג וא"כ די כשנחמיר כדעת הרי"ף אליביה דהר"ן:

משא"כ לסברא א' דהוא דעת רמב"ם שפסק המחבר כוותיה אין היתר כמב"ד אלא כשמונח כו' ר"ל אם ימצ' מי שירצה להחמיר כדעת הרי"ף בר"ס רנ"ג וכדעת רמב"ם דפה אין היתר כמב"ד אלא כשמונח ע"ג גחלים ממש דהא לרמב"ם פי' בשרא אגומרי כן הוא ומיהו בבשר גדי בלאו הכי לרמב"ם מותר כנ"ל: