מחצית השקל על אורח חיים רנד:כא

(ס"ק כא) אפי' במזיד. אבל המ"מ כו' ר"ל דמלשון הש"ע דמזיד הוי רבות' יותר להתיר דס"ד כיון שעשה במזיד הלעיטהו לרשע ויהיה על ראשו עון סקילה קמ"ל וכ"כ הב"ח אבל המ"מ כ' ע"ד הרמב"ם שכתב שכח והדביק פת בתנור ונזכר מותר לו לרדותה כו' וכ"כ המ"מ מימרא פ"ק דשב' דף ג' בעי ר"ב ב"א הדביק פת בתנור התירו לו לרדותה קודם שיבא לידי איסור סקילה ומעלה מזה בסוגיא מפורש דלאו דוקא הדביק במזיד אלא אפי' בשוגג כו' ולזה כתב רבינו שכח וכ"ש הדביק במזיד עכ"ל המ"מ הרי לך שס"ל דשוגג רבותא טפי ומטעם כמ"ש מ"א בס"ד דהא ליכא למימר נתיר לך לרדותה דהא לא ידע ולאחרים לא הותר כמ"ש דא"א לאדם חטא כו' אע"כ שנתיר לו וכגון שנזכר ובכה"ג ליכא חיוב חטאת קמ"ל וכ"ה בגמרא שם דפריך הש"ס על איבעיא דר"ב ב"א הדביק פת כו' קודם שיבא לידי חיוב חטאת ופריך ממ"נ למאן נתיר ומשני הש"ס אלא אימא קודם שיבא לידי איסור סקילה ומיירי במזיד ומשמע לפי הפשוט דבשוגג באמת לא הותר קמ"ל דאפ"ה מותר:

וא"צ למה שנדחק הב"ח ר"ל דהב"ח הקשה על מה שכתב הטור כלשון הש"ע אפי' מזיד דמשמע כ"ש שוגג אדרבא בגמרא משמע דבשוגג לא התירו לו כנ"ל ותי' דהוי קשיא לטור קושית התוס' דלשם דה"מ לשנויי דלעולם מיירי בשוגג ומיירי שנזכר ואע"ג דכה"ג איכא תיוב חטאת כנ"ל לימא קודם שיבא לידי איסור חטאת גם דהא כדמשני במזיד צ"ל קודם שיבא לידי איסור סקילה דהא חיוב סקילה ליכא כה"ג והניחו הדבר בקושיא. וכדי לתרץ קו' זו הוי ס"ל לטור דה"ה דהמ"ל הכי אלא לרבותא משני דאפי' במזיד הותרה לו כ"ש בשוגג. ועל תי' זה יש להנדס מנ"ל לטור להוכיח דשוגג כ"ש ונקט מזיד לרבות' דלמא דוקא מזיד אבל שוגג כיון דליכא חיוב חטאת רק איסור חטאת מה"ט לא הותר' ועוד מה יענה הב"ח לדברי הרמב"ם דגם הוא התי' גם בשוגג והא בגמרא משמע דמשום איסור חטאת לא הותרה ולדידיה ל"ל דהוכיח מקושית התוס' דהא לדידיה ל"ל תי' הב"ח דנקט ש"ס מזיד לרבותא הא לדעת רמב"ם ומ"מ אדרבא שוגג רבותא טפי. אולם א"צ לדבריו דהא העיד המ"מ ומעלה מזה בסוגיא מפורש דלאו דוקא מזיד אלא אפי' שוגג עכ"ל הרי שכתב שמוכח מן הש"ס דאפי' בשוגג מותר ואף כי אנחנו לא נדע הראיה מ"מ אנן אסהדותא דהמ"מ נסמוך ולענ"ד אפשר נתכוין המ"מ לראיית הרשב"א בחדושיו דבדף ג' ע"ב הובא בש"ס ב' ברייתות תני חדא היתה ידו מליאה פירות והוציאה לחוץ לרה"ר אסור להחזירה משום קנס כיון דנתכוין לאיסורא ותני חדא מותר להחזירה לפנים ומשני לחד תירוץ כאן שהוציאה מבע"י בע"ש ואחר כך חשכה לו דלא עביד איסורא דהא הוציאה בהיתר לא קנסוה ומותר להחזירה וכאן שהוציאה משחשיכה ועביד איסורא קנסוהו ופריך אדרבא איפכא מסתברא מבעוד יום דאי שרי ליה לא אתי לידי חיוב חטאת דהא העקירה לרשות היחיד נעש' בחול ואין חיוב חטאת עד שיהיה העקיר' וההנחה בשבת לכו ראוי לקנסו שלא להחזירה ול"ל דלמא יכבד עליו להיות ידו פשוט' לחוץ כל היום ויזרקנו מידו מ"מ לא אתי לידי חיוב חטאת אבל אי הוציאה משחשיכ' איכא למיחש אי לא נתיר לו להחזירה פן יכבד עליו להיות ידו פשוטה כל היום ויזרקנו מידו ויבא לידי חיוב חטאת א"כ ראוי להתיר לו שבות להחזירה כדי שלא יבא לידי חיוב חטאת ומדלא קמשנינן הכי על כרחך צ"ל דלא התירו איסור דרבנן כדי שלא יבא לידי איסור תורה א"כ תפשוט דר"ב ב"א כו' הדביק פת בתנור כו' קודם שיבא לידי חיוב חטאת ותפשוט דלא התירו והקשה הרשב"א בחדושיו וז"ל מאי קמדמי ליה לר"ב הא אסיקנא ברב ביבי דלאו שוגג קאמר כו' אלא מזיד וא"א לומר דהכא לישנא דמעיקרא נקט ומיניה אתה שומע למזיד דמסקנא שאני מזיד דהכא דמזהר זהיר כ"ה דלא ליתי לידי חיוב סקילה משא"כ בדרב ביבי דממילא קאתי כו'. וי"ל דהכא ודאי בשוגג ואדכר כו' ורב ביבי נמי בהכי מתוקמא במסקנא כלומר בין במזיד גמור ובין שוגג כי הכא כו' והא דפריך בדברב ביבי אי נימא בשוגג ואדכר מי מחייב ה"מ לתרוצי הכי (והוא קושית התוס' דלעיל) עכ"ל הרשב"א המצטרך פה מ"מ מורם מזה דס"ל להש"ס דרב נסתפק בין בשוגג בין במזיד ואע"ג דאכתי א"ל ניהו דרב ביבי נסתפק בשתיהן מ"מ כדפשיט דהיתר במזיד עדיין מנ"ל שוגג באמת לא נפשוט לסברת המ"מ דמזיד יותר מסתבר להתיר לזה י"ל דבזה חולק המ"מ על הרשב"א וס"ל דרב ביבי דוקא נקט מזיד ומדבעי הש"ס לומר לעיל תפשוט דרב ביבי כו' היינו מזיד ילפינן משוגג ע"כ דס"ל להש"ס דדיניהם שוה ואין לחלק ביניהם:

כיון שלא נעשה האיסור ע"י. רצה לומר אע"ג דאמרינן בעירובין דף ל"ב חבר שאמר לע"ה מלא לך כלי זה תאנים מתאנתי וחבר אחר שומע ס"ל לרב דמותר לחבר השומע לאכול מאותן תאינים שלקח ע"ה דודאי החבר הראשון עישר עליהם כדי שלא יאכל ע"ה המקבל טבל ואע"ג דחבר הראשון יצטרך לעשר שלא מן המוקף ניחא ליה לחבר למיעבד איסורא זוטא דשלא מן המוקף כדי שלא יעשה עם הארץ איסורא רבא לאכול טבל שאני התם בעירובין דנעשה האיסור ע"י חבר הראשון שגרם לו לע"ה שאפשר שיאכל טבל משא"כ הכא ועוד הכא גרע דאותו שהדביק פשע בעצמו וה"ל שלא להדביקו:

ובאמת העיקר תלוי באם פשע ר"ל אפי' הוא לא גרם לו מ"מ אם רק חבירו לא פשע יעש' איסורא זוטא כו':