מחצית השקל על אורח חיים רנג:כו

(ס"ק כ"ו) סמוך לברכו ובגמרא ס"פ כו' ר"ל דין איסור סמוך לחשיכה הוא מדברי הרא"ש פרק כירה סק"ב מוכיח כן מדברי ב"ש וכתב הטעם אי שרינן סמוך לחשיכה יעשה כן גם אחר חשיכה ואז א"ל שמא יחתה. וכולה חדא גזרה והגמ"ר הוסיפו לאסור סמוך לברכו דהוי קבלת שבת לדידן כמ"ש מ"א ס"ס רס"א וע"ז כ' מ"א דמדברי רש"י והר"ן וה"ה משמע דלא כותייהו דאיתא התם דף ל"ט ע"ב התחיל לתקוע תקיעה ג' סילק המסלק כו' ושוה' כדי צליית דג קטן או כדי להדביק פת בתנור ותוקע ומריע ותוקע ושובת. ופי' רש"י להדביק פת בתנור ועדיין יש שהות כדי שיקרמו פניה שהיו ממהרים התקיעות כדי להוסיף מחול על הקדש ותוקע ומריע ותוקע ושובת חל שבת עליו עכ"ל רש"י. הרי מיד אחר הדבקת פת היו תוקעים ושובתים משום תוס' שבת הרי דתקיעה ד' שהיו מיד אחר הדבקת פת דינה כמו ברכו לדידן. ואפ"ה סגי כשמדביק הפת סמוך לתקיעה. אע"ג דא"א שיקרום פניו קודם התקיעה ד' די במה שקורם פניו קודם חשיכה. ואע"ג שאם אינו קורם קודם חשכה אסור אם קורם בשבת דגזרינן שמא יחתה. מ"מ אם קורם אחר תוס' שבת ל"ל בה כיון שהוא קודם חשכה אע"ג דאיכא למיחש אם יקרום אחר ברכו דהיינו תוספת שבת יחתה אז והחתוי יש בו איסור משום תוספת שבת מ"מ לא גזרינן:

דהא לא אסור מדאוריי' אע"ג דלי"א שהביא המחבר בסי' רס"א שצריך להוסיף מחול על הקדש והוא דעת הרי"ף והרא"ש יש בו איסור עשה ולרמב"ם אפי' איסור דרבנן ליכא. לכן העתיק באמת בספר ת"ש דברי מ"א הללו דהא ליכא אלא עשה והמ"א א"ל דס"ל אפי' לרי"ף ורא"ש דאיכא עשה בתוס'. מ"מ כיון דהתו' ל"ל שיעור ואפילו כל שהוא סגי רק שיהיה לו שיעור. א"כ מה שמוסיף יותר על אותו שיעור הקטן אינו אלא מדרבנן ולהכי ל"ל שבאותו שיעור קטן יחתה כיון דזמן מועט הוא לא חיישינן ויותר התו' רק מדרבנן מש"ה ל"ג אע"ג דאיסור החתי' בתוס' שהי' מדרבנן אינו אלא משום גזרה ולא שאסור מדרבנן מצד עצמו. כ"ש כו' דהיא גופי' כו'. ר"ל מה שאסר הרא"ש סמוך לחשיכה בשבת אסור שמא יחתה כו' אף ע"ג דכ' הרא"ש דכולה חדא גזירה. מ"מ אין להחמיר לאסור גם סמוך לברכו דהא סמוך לברכו אין לגזור שיעשה כן בשבת דדוקא סמוך לשבת גזרינן אטו שבת דמחלפי אבל סמוך לברכו לא מחליף בשבת. ול"ל כ"א אחר ברכו וכה"ג לא גזרינן. כמו שהוכיח מהדבקות פת. ובס' תו' שבת תמה איך השוה מ"א דין דהכא דהוא ענין חזרה להדבקת פת שהוא דין שהיה והלא בהרבה דברי' החמירו בחזרה יותר מבשהיה ולענ"ד כוונת מ"א להוכיח רק כמו דלא גזרינן סמוך לברכו אטו אחר ברכו בדידיה דהיינו מדין שהי' ה"ה דאין לגזור בחזר' בזמן ההוא. דזמן ההוא קודם עם מאחריו ולא מחלפי כ"ה כן י"ל:

ועוד י"ל והוא העיקר דהי' מביא ראי' משהי' ע"פ רש"י לחזרה שכ' הרא"ש והגמ"ר והא לרש"י אותו זמן חזרה של הרא"ש וכ"ש של הגמ"ר מותר דהרא"ש כ"כ לפמ"ש כפירש התוס' דהא דאמר רש"י בדף ל"ח ע"ב לדברי האומר מחזירין ומחזירין אפי' בשבת דר"ל ל"מ בחול (דהיינו שהוא סמוך לשבת ע"כ שאם נצטנ' כו') ודאי מחזירין אלא אפי' בשבת גופי' ג"כ מחזיר אבל רש"י מפרש מאי דאמר ר"ש מחזיר אפי' בשבת דר"ל בליל שבת ודאי מחזיר אלא אפי' ביום השבת ג"כ מחזיר וא"כ לרש"י אין איסור כלל בחזרה סמוך לחשכ' או סמוך לברכו אלא מרש"י כפי מאי דס"ל לענין שהי מיני' יליף מ"א לענין חזרה דהרא"ש והגמ"ר והרי חזינן דשהי' דרש"י חמיר' מחזרה של הרא"ש והגמ"ר דהא בשהי' דרש"י אין חולק ובחזר' דהרא"ש והגמ"ר רש"י חולק עליו. וא"כ ניהו דבעלמא חזרה גמורה חמירא משהיה מ"מ ס"ל למ"א דבחזרות של הרא"ש לא נחמיר יותר משהיה דרש"י כ"א מה דמצינו בהדיא דחמיר: