מחצית השקל על אורח חיים רמט:ו

(ס"ק ו) מותר כו' ושל"ה השיב לו ר"ל דמהר"ש הביא ראיה לאסור מדאמרינן בסי' תקנ"א מר"ח אב עד התענית אין לאכול בסעודת ברית מילה מאכלי בשר כי אם מנין מצומצם אע"ג דאיסור אכילת בשר באותן הימים אינו אלא מנהג בעלמא כ"ש סעודת שבת דחשובה דאין לאכול בסעודת ברית מילה כ"א מנין מצומצם בע"ש ושל"ה השיב לו בשלמא בסי' תקנ"א דעכ"פ היתרים על מנין י' יכולים לקיים סעודת ב"מ במאכלי חלב משא"כ בע"ש לאסור היתרים ממנין י' מכל וכל זה לא שמענו ומהר"ש השיבו דמה שהיתרי' מי' אוכלי' מר"ח אב עד התענית מאכלי חלב בזה אין מקיימים מצות סעודת ב"מ דאין שמחה אלא בבשר הרי דלא התירו לקיים מצות סעודה ב"מ מר"ח עד התענית כ"א ליו"ד ולא יותר כ"ש בע"ש. וע"ש כתב כו' ולא ע' בסנהדרין כו' הובא בש"ס שם משנה שהיא סוף מ' תענית דמדין הש"ס אין איסור אכילת בשר מר"ח אב כ"א בערב ט"ב בסעודה המפסקת ותני אבל אוכל הוא בשר מליח ושאל הש"ס בשר מלוח עד כמה א"ר חנינא בר כהנא כל זמן שהוא כשלמים ופירש"י שלא עבר עליו זמן אכילת שלמים ב' ימים ולילה א' כו' ומשמח הלב כדכתיב וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת אלמא בר שמחה הוא אבל בתר הכי הוי מליח ונחלף טעמו במלחו עכ"ל הרי מוכח מדברי רש"י דמ"ש ואכלת שם ושמחת השמחה היא בבשר עצמה לא מצד שהן שלמים דהא קאי שם על סעודת ערב ט"ב דהוא אחר חרבן וראיתי בס' חמד משה וז"ל ולא ידעתי מאי יאמר מ"א מהא דאמרי' בפסחים דף ק"ט ע"א תניא ר"י ב"ב אומר בזמן שבהמ"ק קיים אין שמחה אלא בבשר שנ' וזבחת שלמים כו' ועכשיו שאין בהמ"ק קיים אין שמחה אלא ביין הרי בהדיא בזמן הזה אין שמחה בבשר עכ"ל ולענ"ד י"ל ע"פ שתמה הרב"י בסי' תקכ"ט על מ"ש הרמב"ם פ"ו מהל' י"ט ז"ל חייב אדם להיות בימי החג שמח וטוב לב כו' אע"פ שהשמחה האמור כאן הוא שלמים כו' יש בכלל אות' שמחה לשמוח הוא ובניו ובני ביתו כ"א בראוי לו כיצד כו' והאנשים אוכלים בשר ושותין יין שאין שמחה אלא בבשר. ואין שמחה אלא ביין עכ"ל:

וכ' הרב"י ותמה אני על הרמב"ם למה הצריך בשר ויין דהא בברייתא קתני בזה"ז אין שמחה אלא ביין משמע דביין סגי בלי בשר עכ"ל הרב"י ויש"ש במס' ביצה פ"ב כ' לישב ז"ל ואני אומר דריב"ב לא בא למעט אכילת בשר כי פשיטא דאין שמחה אלא בבשר דהא שמחת יו"ט היא הסעודה ולא נקרא סעודה להיות בו לב טוב ושמח בלי אכילת בשר אלא בזמן שבהמ"ק היו אוכלים בשר שלמים והיו עומדים על קרבנותיהם והיה מספיק להם שמחה זו אפי' היו שותים מים תוך הסעודה כו' אבל עכשיו שאין לנו שמחת שלמים כו' אין שמחה אלא ביין כו' עכ"ל הרי מבואר מדבריו דגם בזמן הזה אין שמחה אלא בבשר כי הוא עיקר הסעודה אלא דלא סגי בבשר לחודיה אלא בצירוף שמחת יין ובזה א"ש גם דברי מהר"ש הנ"ל דבאכילת מאכלי חלב אין יוצאים מצות שמחת סעודת ב"מ:

ומהר"ם כו' דעדיף משבת כצ"ל וקאי על עובדא המובא ס"ס תקנ"ט והובא בב"י שם שפעם א' חל ט"ב בשבת ונדחה וביו"ד אב היה ב"מ ורחצו בעלי ברית ואכלו אחר מנחה גדולה ואמר הטעם אם התיר' לכבס ביום ה' בשבוע שחל ט"ב לכבוד שבת כ"ש מילה דעדיף משבת ושם לא הותר מטעם מנין דהא לא הותר כ"א לבעלי ברית ולא זולת' והטעם שי"ט שלהם הוא ומבואר שם דאבי הבן וסנדק ומוהל הכל נקראים בעלי ברית עכ"פ מבואר מדברי מהר"ם דמילה עדיף משבת דלא כמהר"ש ז"ל ד"מ כו' ולא הבינותי דבריו דאף הא"ז לא אסר אלא בשבת כו' דהא כ' הא"ז אסור לאכול גרימז"ל בשבת קודם הסעודה א"כ למה כ' ד"מ דלדידן לית' לדברי א"ז דהא קי"ל מותר לאכול אחר מנחה מאי ראיה היא זו דניהו דביום אחר מנחה מותר לדידן לאכול היינו משום דאפשר דמ"מ יאכל בשבת לתיאבון או להשקיט רעבונו משא"כ בלילה קודם הסעודה י"ל דגם לדידן אסור ואף אם רעב הוא הא יכול לאכול פת:

ונ"ל שהדין עמו ר"ל עם הא"ז ומטעם שכ' לעיל דבלילה גם לדידן אסור כנ"ל:

דהא עכ"פ כו' נלע"ד שחסר תיבת ועוד דהא כו' והוא טעם אחר דניהו דקי"ל דמותר לאכול אחר מנחה אבל עכ"פ מצוה שלא לאכול דהא מה"ט אנשי מעשה מתענים בע"ש:

ולדידן דנוטלים כו' דקדם נטילה אסור לאכול דהא עדיין לא קידש על הכוס עד אחר הנטילה ואחר הנטילה אסור לאכול שלא להפסיק בין נטילה להמוציא דאפי' בשבת ר"ל כדי להשלים מאה ברכות מ"מ אסור לגרום ברכה ואם היה אוכל הגרימז"ל תוך הסעודה לא היה מברך עליו תחלה וסוף: