מחצית השקל על אורח חיים רמט:ג

(ס"ק ג) סעודת אירוסין וה"ה סעודת נשואין כו' (ב"ח) והוציא כן מירושלמי שהובא בב"י:

וצ"ע דכתב בסי' תמ"ד כו' אפי' בער"פ כו' וז"ל הש"ע שם ההולך ביום י"ד לדבר מצוה כו' לאכול סעודת אירוסין בבית חמיו ונזכר שיש לו חמץ תוך ביתו אם יכול לחזור ולבער ולחזור למצותו יחזור ויבער ואם לא יבטלנו בלבו:

דבחה"מ אסור לעשות סעודת האירוסין כדאיתא סי' תקמ"ו וכוונת מ"א מבינים העולם דר"ל דלא תימא סעודת אירוסין גם בע"פ אסור והא דאמר בסי' תמ"ד הולך לאכול סעודת אירוסין ר"ל שהולך בע"פ לאכול סעודת אירוסין בחה"מ כי חמיו רחוק ממנו וצריך להקדים ולילך בע"פ לזה דחה דהא אין עושין סעודת אירוסין בח"מ ועפ"ז הוקש' להם דאכתי י"ל דלעולם בע"פ אסור אלא שהוצרך בע"פ לאכול סעודת אירוסין אחר פסח כי היא רחוקה הרב' מבית חמיו ולענ"ד אין זה כוונת מ"א דודאי לא הותר לסמוך על הביטול אם אילו יכול לחזור כו' אם לא שסעודת אירוסין גם היא באותו יום דנדחה מצו' ביעור לפני מצות סעודת אירוסין לפי ששני המצות מוטלים עליו היום אבל לאכול סעודת אירוסין בחה"מ לא הותר לו לבטל מצות ביעור דהיום זמנו מפני סעודת אירוסין שאינו מוטל עליו היום (וכן מצאתי שכ' בס' ע"ש בפשיטות) אלא כוונת מ"א דמשנה בפסחים דף מ"ד הכי קתני ההולך לשחוט פסחו ולאכול סעודת אירוסין ונזכר שי"ל חמץ כו' וא"כ כוונת מ"א שלא תאמר דסעודת אירוסין אסור בע"פ אלא מיירי בחה"מ ור"ל ההולך לשחוט את פסחו בע"פ ולאכול סעודת אירוסין בחה"מ דהיינו שביום שהולך באותו יום יהיה סעודת אירוסין בח"ה וא"ל א"כ היכי קתני ואם לאו יבטלנו הא לאחר זמן איסורו אינו ברשותו וא"א שיבטלנו לזה י"ל כדמשני הש"ס בפסחים דף ז' ע"א כגון שיש לו עיסה מגולגלת תוך ביתו וירא שמא תחמיץ יבטלנו קודם שתחמיץ או י"ל דמתני' אתיא כר"י הגלילי דס"ל חמץ מותר בהנאה ולדידי' אחר זמן איסורו יוכל לבטל דהא הוא ברשותו לדירי' ומה שלא תי' כן הש"ס דף ז' עמ"ש בחידושי לפסחים וע"ז כ' מ"א דאין עושין סעודת אירוסין בחה"מ וא"כ ממילא אזדא קושית העולם דילמא מיירי שהולך לאכול ס"א אחר פסח דממ"נ אי הולך בע"פ לא הותר לו לסמוך על הביטול כיון שאין זמן מצות הסעוד' היום כנ"ל ואי הולך אחר פסח ביטול מאי מהני ואין עליו כ"א לבערו וא"ל דבלא"ה ל"ל שהולך בחה"מ לאכול סעורת אירוסין הא לקמן סי' תמ"ד קתני בפירוש ההולך ביום י"ד ז"א דהא כוונת מ"א להקשות גם על הירושלמי שממנו נובעים דברי הב"ח וכמ"ש לקמן וז"ל והוא משנה שלמה שכוונתו ואיך יחלוק הירושלמי על המשנה וא"כ אם היה א"ל דמתני' מיירי שהלך בחה"מ דהא במתני' לא קתני ההולך בי"ד כו' יהיה עכ"פ מיושב קושית מ"א שעל הירושלמי כ"ש ע"ש דקיל מע"פ דאמרי' ריש ע"פ סמוך למנחה לא יאכל עד שתחשך ופריך מאי אריא ער"פ אפי' ע"ש ועי"ט נמי כו' ומשני לא נצרכא אלא לר"י דבערב שבת מתיר מ"מ בע"פ מודה דאסור א"נ לר"י דאוסר גם בע"ש היינו דוקא מן המנחה ולמעלה ובער"פ סמוך למנחה נמי אסור עכ"פ מוכח לשני תי' הש"ס דע"פ חמיר לענין סעודה מע"ש וא"כ כיון שהותר סעודת אירוסין בע"פ כ"ש בע"ש:

והיא משנה שלמה. ר"ל ההולך לאכול סעודת אירוסין כו' וכבר כתבתי דכוונתו להקשות גם על הירושלמי דודאי לא יחלק על המשנה:

דמותר לישא ערב הרגל ר"ל לעשות סעודת נשואין ע"ש:

ונ"ל דה"פ כו' ר"ל דאין הפי' כמו שהבינו הב"י והב"ח וגם הירושל' מודה היכי דאירס בע"ש גם הסעודה מותרת. ועיין באה"ע סי' ס"ד כצ"ל: