מחצית השקל על אורח חיים רמח:ג

(ס"ק ג) קודם היינו ביום ג' וכמ"ש סעיף ד' דלא כע"ש ר"ל דבסעיף ד ביוצא בשיירא כתב הרב"י להדי' דביום ד' אסור ולא הותר רק ביום ג' וס"ל למ"א דה"ה בהפלגה ובספינ' דלא כע"ש שכתב דאין לדמות הפלגת ספינה ליוצא בשיירא דלאיסור הפלגה נאמר בו ד' טעמים ר"ח ס"ל דאיסורו משום דה"ל כאלו התנה לילך בשבת חוץ לתחום וזה דוק' ביום ד' ששייך לשבת הבא' וכדאי' בגיטין ס"פ מ"ש דף ע"ז ע"א חד בשבתא תרי ותלת בתר שבתא ר"ל נחשבים לשבת העבר ארבע וחמש ומעלי שבתא קמי שבתא ר"ל שייכים לשבת הבאה. והרז"ה ס"ל הטעם דכיון דלפעמים צריכים לחלל שבת בספינה ע"י קשירה והתרת חבלים ואי לא עביד מסתכנים והותר מ"מ אם יצא ביום ד' הוה ליה כאילו התנה לחלל שבת דהא יום ד' שייך לשבת הבאה ור"י ס"ל משום איסור שיטה דאסור משום גזירה שמא יעשה חבית של שייטין ואע"ג דשיטה ממש ליכא דשיט' ממש היינו ששט בגופו משא"כ כאן דהספינה שטה מ"מ דומה לשט ואפי' ביום ד' ששייך לשבת הבאה מ"מ אסור והרי ף דחה טעמו של ר"ח דאמר משום תחומין דא"כ אפי' ביום א' תאסר דלא ס"ל ה"ט דמיום ג' שייך לשבת העבר ולכן ל"ח לאיסור שבת הבאה וממילא גם טעמים האחרים נדחו ולכן כתב הרי"ף הטעם דכל ג' ימים הראשונים לכניסת הספינה ע"י הנענוע וסרחון ים הגדול גורמים הקיאה ולכן מיום ד' אסור כי יצטרך לבטל עונג שבת. והאי דסעיף ד' הוא מתשובת הריב"ש הובא בב"י וז"ל שאלת על היוצאים בשיירא במדבר והכל יודעים כו אם ראוי למחות בידם שלא יצאו בשיירא תשובה דבר זה מתורת הרז"ה למדנו שנתן טעם בהאי דאין מפליגין ואין צרים על עיירות של גוים פחות מג' ימים משום דמקום סכנה הוא וכל ג' ימים קודם שבת מקרי ונראה כמתנה לחלל שבת שאין דבר שעומד בפני פקוח נפש וה"ה למפריש במדבר וכ"מ סכנה שעתיד לחלל שבת עכ"ל הרז"ה ולפ"ז כל היוצא כו' ביום אב"ג מותר אבל היוצא ביום דה"ו אסור כו אע"פ שהרי"ף ורמב"ם פי' ברייתא זו בענין אחר (כנ"ל) מ"מ הדין דין אמת עכ"ל וס"ל להע"ש ע"כ לא כ הריב"ש דגם ביום ד' אסור אלא לפי דאזיל בשיטת הרז"ה שהטעם שנראה כמתנה לחלל שבת ולכן לא הותר כ"א ביום ג' דאז עדיין נקרא בתר שבתא ושייך לשבת העבר אבל לדידן דקי"ל כהרי"ף דהטעם משום עונג שבת כנ"ל דכל ג' ימים הראשונים י"ל צער גם ביום ד' מותר כי אז ביום שבת כבר כלו ג' ימים הראשונים ואזיל ליה הצער ומ"א חולק דע"כ לדידן אפי' ביום ד' אסור אע"ג דהרב"י העתיק בסעיף ב' טעם הרי"ף דהרי"ף שדח' טעם תחומין דא"כ ג"כ ביום א' יאסר אע"כ משום עונג וצ"ל אכתי לפי טעם הרי"ף ג' ימים קודם שבת ליכא צער בשבת ויוכל לקיים עונג שבת מ"מ איסור תחומין היכן אזיל. ניהו דבזה י"ל כיון דלהרי"ף מיירי דוק' בים המלח ושם הספינה למעל' מיו"ד וליכא איסור תחומין מ"מ טעם הרז"ה דהוי כאלו מתנ' לחלל שבת היכן אזיל. ואפי' ביום א יאסר כיון דהרי"ף אינו מחלק בין ימים דמקרי קודם שבת ובין ימים הנקראים אחר השבת. וניהו דבספינה י"ל דמיירי במקום שלא יבא לידי חילול שבת מ"מ בסיפא דבריית' דקתני אין צרים על עיירות של גוים כו' וגם שם יתן הרי"ף טעמיה שג' ימים הראשונים מפני אימת חרב המלחמ' הם מצטערים ואין יכולים לקיים עונג שבת ואחר ג' ימים אזיל פחדא דלבא מ"מ תקשי דיאסר אפי' קודם ג"י דהוי כאלו התנ' לחלל שבת מפני פקוח נפש דבמלחמה ודאי צריכים לחלל השבת אלא ע"כ הרי"ף ס"ל דגם כשיחלל שבת הא ליכא איסורא דהא איכא פקוח נפש א"כ כשהולך בחול אפי' ביום ו' לא אמרי' דהוי כאלו התנה (ומ"ש הריב"ש אע"פ שהרי"ף והרמב"ם פי' בד"א מ"מ הדין דין אמת הא לרי"ף בשיירא דל"ש פחדא אפי' ביום ו' מותר מ"מ הדין שנשאל עליו הריב"ש אם מותר לצאת ביום ג' וכ' הריב"ש דמותר זה גם להרי"ף אמת אע"ג דלהרי"ף אפי' תוך ג' ימים מותר מ"מ ע"ז לא נשאל הריב"ש כמבואר בלשון השאלה אם יש למחות לצאת כו' והשיב דעכ"פ ביום ג' מותר ובזה מודה הרי"ף) וא"כ הרב"י שהביא בסעיף ד' דברי הריב"ש ע"כ צ"ל דגם הוא ס"ל אם יוצא תוך ג"י הוה כאלו התנה וכשיטת הרז"ה דלא כהרי"ף בזה והא דכתב בסעיף ב' בספינה טעם הרי"ף כדי לאסור אפי' הולכת למעלה מיו"ד דהיינו בים המלח דליכא איסור תחומין וגם אפי' במקום שלא יצטרך לחלל שבת מ"מ אסור משום צער אבל בהאי דאין צרים על עיירות של גוים פחות מג' ימים לדעת הרב"י דחשיב כאלו התנ' כיון דיוצאי' להלחם ודאי יצטרכו לחלל שבת א"כ מלבד טעם הרי"ף בג' ימים הראשוני' מאימת פחד חרב לטושה אין מקיימים עונג שבת בלא"ה איכא טעמא דהוי כאלו התנ' לחלל שבת וא"כ אפי' ביום ד' אסור כמ"ש הרב"י בסעיף ד' ביוצא בשיירא וכיון דדין אין מפליגין כו ואין צרים כו' בחד ברייתא קחני ותני בשניהם חד לישנא ג' ימים קודם שבת מסתמא הן שוין בפירושן:

וכמו באין צרים אפי' ביום ד' אסור ה"ה באין מפליגין כו' אפי' ביום ד' אסור דאפי' מפליג ביום ד' אכתי בכניסת שבת יש לו צער בספינ':