מחצית השקל על אורח חיים רמו:ו

(ס"ק ו) צוה להוציאו ואפי' לדידן דל"ל ר"ה כמ"ש בסי' שמ"ה סעיף ז' שכ' וי"א שכל שאין ששים רבוא עוברים בו בכל יום אינו ר"ה משום דאינו דומ' לדגלי מדבר וכ' מ"א שם סק"ז דרוב הפוסקים פסקו להקל כהאי י"א:

וא"כ אם העיר כו' שרי כו' הקשה בס' ת"ש על מ"ש בש"ע שכל שאין שהות כו' משמע אם יש שהות מותר ואמאי ניהו דהוצא' מרה"י לר"ה נעשה בחול מ"מ הרי מעביר ד"א בר"ה או בכרמלית בשבת ויסברו שהישראל צוהו וע"כ צ"ל דהעיקר מראית העין הוא דוקא בשעת ההוצאה כשרואה ישראל שהגוי מוציא מבית ישראל משא"כ אחר זה אפי' יראו שהגוי מעביר ד"א מ"מ לא נודע שהוא של ישראל ולמיחש פן הרואה כשהוציא מבית ישראל יראהו גם כן כשמעביר כ"ה לא חיישינן דמה לו לישראל להשגיח אם מעבירו מסתמא כל אחד הולך לדרכו אלא דהחשש דשמא דרך הלוכו של ישראל יראה ההוצאה או העברה כן כתב בס' ת"ש אלא דהקשה לפ"ז על מ"ש הט"ז בסי' תמ"ד סק"ה כשחל ע"פ בשבת לדידן דל"ל ר"ה גמורה מותר ליתן החמץ לגוי אפי' הרבה ביחד דאפי' מוציאה לכרמלית ל"ל בה כיון שהוא עסק מצוה וסיים ע"ז וז"ל אלא דצריך שלא יוציאנה חוץ לתחום עכ"ל וא"א כנ"ל דעיקר מראית העין בשעת ההוצא' א"כ מה לנו אם מוציא' ח"ל וע"ש שהאריך. ולענ"ד לק"מ דהא כ' ט"ז פה סק"ג וז"ל ומ"מ אם הגוי דר בתוך המקום שאין איסור להוליך שם (היינו מוקפת חומה) ודאי מותר עכ"ל. וקשה מה בכך שדר בתוך המקום אכתי א"ל שמא יוציאנ' חוץ למקום אע"כ דגם הט"ז ס"ל דעיקר מראית העין בשעת הוצאה אלא אם אין הגוי דר תוך המקום א"ל שמא יראה ישראל ההוצא' מבית ישראל ויכיר הגוי שהוא דר חוץ למקום ובודאי יוציאנ' חוץ לעיר ואיכא מראית העין מיד בשעת ההוצא' וא"כ גם מ"ש לקמן סי' תמ"ד דצריך שלא יוציאנ' ח"ל. ר"ל שאין הגוי דר ח"ל דאי דר ח"ל איכא מיד מראית העין בשעת ההוצא' ומסתמא יוציאנה חוץ לתחום למקום דירתו:

אבל הרמב"ם כו' עכ"ל ולטעם הרמב"ם אפי' בעיר מוקפת חומה אסור ולכן כ' מ"א שצ"ע על הרב"י שהשמיט טעם הרמב"ם כיון דאיכא נ"מ לדינא להחמיר:

ויש להקל כו' לסמוך על טעם של הרב"י שהביא רק הטעם שכ' הסמ"ג וסה"ת כמ"ש הרב"י ולהקל בעת הצורך בעיר מוקפת חומה ואפשר גם מ"א מודה דאם הגוי דר חוץ לעיר אפי' מוקפת חומה אסור: