מחצית השקל על אורח חיים רמה:ג

(ס"ק ג) וחלקו כו' ואם מסתמא לקח הגוי כו' ר"ל שהישראל לא א"ל שיטול חלקו בשבת אלא הגוי מצד עצמו לקחו אם אחר זה מותר לישראל ליקח חלקו יום חול כנגדו:

איבעיא סוף פ"ק דע"ז וז"ל הש"ס סתמא מאי. וז"ל רש"י מסתמא כו' רש"י פי' האיבעי' לענין שדה דל"ל כפי' ר"י הנ"ל לכן פי' סתמא שאין הישראל אומר טול חלקך כו' אי רשאי בסתם לחלוק בשוה ולא יצטרך ליתן תחלה חלק שביעי לגוי ולהרא"ש דנקט האיבעיא לקולא הני תרי גווני מותרים:

ולהרמב"ם היינו דעת הרב"י שכ' מדסתם הרמב"ם משמע דפסק האיבעי' לחומרא א"כ הני תרי גווני אסורים דהא סתם לאיסור. אסירי כ' הרב"י אם אין לאופה גוי כו' כצ"ל:

טול לעצמך כך וכך ימי' כו' אין זה לשון הג"א וכן הוא ל' הג"א אפי' התנו אסור אלא שהרב"י לפי הבנתו דברי הג"א כ' כן מדעתו אבל לפמ"ש מ"א אח"ז אין הפי' כן. ונראה מתוך דבריהם דלא קי"ל כוותי'. דז"ל התוס' ספ"ק דע"ז מעשה כך הי' בימי ר"ת שגבה ישראל אחד בחובו תנור א' מגוי והיה לאופה המסיק חלקו בתנור וה"ל ליהודי ליטול כך וכך ימים בחלקו ולאופה כ"וכ ימים ולא התנו בתחלה כו' והיה ר"י ר"ל דמותר דל"ד שדה כו' ולא הודה לו ר"ת ונר' לה"ר אלחנן דבתנור אפי' התנה מתחלה לא יועיל כיון שכל התנור של ישראל וה"ל כמשכי' כו' טול שכר תנור בשבת כשתסיקנו לי בחול ול"ד לישראל וגוי כו' שיש לגוי חלק בגוף הקרקע וגם ר"י חזר בו והביא ראיה לר"ת כו' וגם ר"ת באותו מעש' דתנור צוה לקבל החוב מן הגוי ולחזור ולהלות ולהתנות מתחלה עכ"ל התוס' הרי במעשה דתנור שהאופה לא ה"ל חלק בו צוה ר"ת להתנות משמע דחולק על הרר"א הנ"ל דמהני תנאי:

דין זה עכ"ל הרב"י כצ"ל:

ול"נ דאדרבא מדכתב כו' שגבה חצי תנור כו דל"ל מעשה שהיה כך היה דאדרבה הא ההיא מעשה שכתבו התוס' שהיה בימי ר"ת שם גבה כל התנור ולא היה לאופה חלק כלל ושינה הרא"ש המעש' וכ' חצי תנור דהיינו שנשאר מחצה לגוי והי' לגוי חלק בו ולכך מהני תנאי אבל אי גבה כל התנור ולא היה לגוי חלק ס"ל כהרר"א דל"מ תנאי. ולזה פי' בהג"א כו' דלא כהרב"י שהג"א חולק על הרא"ש אלא אדרבא הג"א בא לפרש דברי הרא"ש דמה"ע נקנו חצי תנור דאין לגוי חלק מודה הרא"ש דל"מ תנאי:

ונ"ל דהתוס' דהיינו הרר"א והג"א לא אסרו כו' תחלה דחה מ"א מ"ש הרב"י מדלא הזכיר הרא"ש האי דינא משמע דחולק ומ"א כ' אדרבא להיפך ועכשיו בא לדחות מ"ש הרב"י דהתוס' חולקים על הרר"א מדצוה ר"ת לקבל החוב כו' ולהתנות מתחלה כנ"ל ועז"כ מ"א דהתוס' והג"א לא אסרו אלא כו' דהרב"י ס"ל הא דאסרו הרר"א והג"א אם אין לגוי חלק משום דהוי כמעמיד פועל והגוי שלותו של ישראל דל"ל כיון דהתנו מתחלה אין לישראל חלק בתנור ביום השבת אלא דשייך רק לגוי לבד כיון דאין לגוי חלק בו. ולזה כ' הרב"י דאפי' הגוי נוטל שכר כמה ימים ושבת בתוכם אסור כנ"ל לדעת הרר"א והג"א וס"ל דר"ת ושאר פוסקים חולקים ול"ל האי סברא ומ"מ ס"ל דמודה הרר"א והג"א דאפי' אין לגוי חלק אם התנו לא הוי כמעמיד פועל אלא האיסור באין לגוי חלק דה"ל שכר שבת וכמו שביאר מ"א וא"כ דוקא אם מתנה ששכר שבת לבד יהי' לגוי אבל כשיהי' שכר איזה ימים לגוי ובכללן גם יום השבת ה"ל שכר שבת בהבלעה ושרי וכה"ג התיר ר"ת להתנות וכן משמע מל' התוס' שהובא לעיל וא"כ גם ר"ת אינו חולק על הרא"ש והג"א:

וכ"ז במקום כו' כמ"ש סי' רמ"ג סעיף ב' דתנור כיון דלאו לאריסותא קיימא איכא מראית העין שהוא שכיר יום: