מחצית השקל על אורח חיים רמד:ב

(ס"ק ב) שאין כו' ישראל שרי כצ"ל:

וכ"מ ס"ד כו' דלא כע"ש ר"ל דהע"ש כתב דע"כ אפי' רק מקצת יודעים מ"מ אסור דהא כתב רמ"א דחיישינן אפי' לאורחים ולב"ב. אבל מ"א כתב ודייק לשון הרב"י שכתב שאין מכירים הכל דמשמע אפי' קצת יודעים ל"ל בה. וכ"מ סעיף ד' בספינה אע"ג שהוא מטלטלין מ"מ כיון שהיא מלאכת פרהסיא אסור והוכיח שם מ"א בס"ק י"ג דבעינן דוקא שעומדת במקום פרהסיא. והיינו משום שאז ידוע לכל משא"כ אם אינו עושה במקום מפורסם אף שהיא מלאכת פרהסיא ל"ל בה הואיל והיא תלוש וכמבואר בירושלמי שהובא בתוס' ורא"ש והובא בב"י. אומנים גוים עושים מלאכת ישראל בביתם אבל לא בבית ישראל רשב"א אומר בד"א בתלוש אבל לא במחובר דאסור אפילו בבית גוי. וע"כ רצה לו' דבר שהוא לצורך מחובר. דמחובר ממש של ישראל היכי משכחת לה שיהיה נעשה בבית גוי והא קיימא לן דבמפורסם אפי' בתלוש אסור ע"כ הא דהחמיר הירושלמי במחובר היינו אפי' בצנעא והיינו משום דחיישינן לאורחים וכדומה וע"כ משום דמחובר יותר נקרא שם בעליו עליו מבתלוש לכן החמירו בו יותר ולכן כתב מ"א משא"כ בהג"ה מיירי במלאכות מחובר ר"ל דהא קאי על סוף דברי המחבר דמיירי בחצירו ושדיהו ואף ע"ג דלי"א שהביא רמ"א סעיף ב' והם דברי כל בו משמע דלדידיה גם במחובר בעי' שיהיו מפורסם לדידיה צ"ל הא דאמר רשב"א בד"א בתלוש כו' הא לכלבו אין חילוק בין תלוש למחובר אלא אם הוא מפורסם או לא צ"ל דס"ל לכלבו דרשב"א מלתא דפסיקא נקט דסתם תלוש אינו מפורסם וסתם מחובר הוא מפורסם עכ"פ המחבר דלא ס"ל כהכלבו ע"כ צ"ל כאן בריש הסי' דמיירי בתלוש ע"כ מיירי בידוע לכל וכדמשמע לשון הש"ע אבל מה שיודעים מקצת ב"א ל"ל בה וכ"ש לכלבו דמקיל טפי ורמ"א בהג"ה קאי אסוף דברי המחבר ומיירי במחובר: