מחצית השקל על אורח חיים רל

אחר כו' דתוך מ' יום מועיל תפלה. והיינו שמא הזריעו האיש והאשה בבת אחת. אבל איש מזריע תחלה ודאי יהי' זכר. ואם האשה הזריעה תחלה ה"ה נקבה א"ר. והוא גמ' דברכות דף סמ"ך ע"א וכ' בס' א"ר בשם ס"ב דאפי' אחר מ"ם יום יוכל להתפלל שיהיה הולד זרע קיימא עוסק בתור' ובמ"ט:

(ס"ק ג) וזו היא ת"ה ואם כבר אמר ת"ה בשחרית כגון שלא היה בשחרי' בכרך ואמר ת"ה ובאמצע היום נכנס לכרך כשנכנס לכרך אומר יה"ר כו' שתכניסני כו' וכשנכנס בשלום אומר מודה אני כו' ביקש לצאת אומר יה"ר כו' יצא בשלום אומר מודה אני כו' שהוצאתני מכרך זה לשלום ולא יותר כן משמעות דברי מ"א בשם ב"ח. דהמותר מן כשם כו' תוליכני כו' הוא מתפלת הדרך והוא כבר אמר ת"ה בשחרית. אמנם הב"ח גופיה כתב שיאמר גם כשם שהוצאתני כו' כן תוליכני כו' עד סוף ת"ה רק שלא יחתום בה. ובודאי מודה מ"א דאם ירצה לומר ת"ה בלי חתימ' דרשאי אלא דס"ל למ"א דאין חיוב להאמיר' זו כיון שכבר אמרה בשחרית ולכן סיים וכ"מ בב"ח ולא כת' וכן כ' הב"ח דעיקר בא להביא ראיה מהב"ח כיון שכבר אמר ת"ה בשחרית תו א"צ לומר ת"ה. דהא מה"ט כתב הב"ח שלא יחתום. אבל לענין הנוסח לא כת' מ"א כמ"ש הב"ח ודלא כס' א"ר שכתב על מ"א ולא דק ע"ש:

(ס"ק ד') בסי' ק"י. משמע כו' עד שיחזיק כו'. ובס' א"ר חולק כיון דמודה אני כו' חל עליו מיד כשיצא מן הכרך אפי לא החזיק בדרך. א"כ יאמר גם ת"ה אז. ולטעמי' אזיל שכ' בסי' ק"י אם אמר ת"ה קודם שהחזיק בדרך עכ"פ יצא בדיעבד עכת"ד. ואפשר לפמ"ש מ"א בסי' ק"י דת"ה לא יאמר תוך עבור' של עיר דהוי כמו תוך העיר א"כ גם מודה אני כו' לא יאמר עד שיצא חוץ לעבורה של עיר דעדיין לא יצא מסכנת העיר א"כ זמן שניהם שוה:

ויאמר מודה אני כו' ות"ה לאחר שיצא חוץ לעבורה של עיר:

(סק"ו) להקיז כו' דה"ה בכ"מ דרפואה ובס' א"ר פ' וז"ל אבל ברד"א משמע דוקא הקזה שהיא סכנה שמא יחתוך ורידי הדם וימות עכ"ל. מיהו אמירת התפלה בשאר עניני רפואה אינו מזיק ואפי' לרד"א אין בו איסור. אך מה שכ' בש"ע ולאחר שהקיז יאמר ברוך רופא חולים. וכתב הט"ז שצ"ל בשם ומלכות א"כ בשאר רפואות לא יאמר בשם ומלכות שלא להכניס בספק. וכתב בספר א"ר על מה שכתב בסעיף ב' בנכנס למוד גורנו שאם התחיל למוד יאמר ברוך השולח כו' בזמן הזה יאמר כן בלי שם ומלכות ע"ש: