מחצית השקל על אורח חיים רכז:ב

(ס"ק ב) תכ"ד כגון שלא נגע כו'. וכ' בס' א"ר דאף שמתאוה לעשות צרכיו רשאי לעמוד על עצמו ולברך דדומה למ"ש בשם הרשב"א לעיל בסי' צ"ב סעיף י"ב אם באמצע תפלתו נתעורר לו תאוה יעמיד עצמו עד שיגמור כו' וכ' רשב"א הטעם לעיל דמאי ה"ל למיעבד כיון שלא היה צריך לנקביו כלל כשהתחיל להתפלל כו' ובאמצע נתעורר לו כו' ע"ש במ"א וה"ה הכי דמאי ה"ל למיעבד כאן אולם עיין במ"א שם ס"ק ב' דמשמע דלא סמך על הרשב"א אלא דמשום דאסור להפסיק בתפלתו וע"ש:

וכ' בט"ז דניהו דעיקר החיוב הוא תכ"ד ומה"ט א"צ לצאת אלא א"כ אפשר לו לברך תכ"ד שאז עיקר חיובו. אבל גם לאחר תכ"ד יכול לברך ע"ש. אבל אין מפורש עד כמה יכול לברך ואפשר עד שיתפזרו העבי'. ובספר א"ר כת' וז"ל ומר"ן ספ"ק דפסחים ומברכת אברהם מבואר דאין מברך כלל. וכן משמעות הפוסקים ומ"מ דברי הט"ז נראין קצת עכ"ל וז"ל הר"ן בפסחים ע"ד הירוש' הובא גם בספר ח"מ נראה מזה דאין ברכת השבח אלא בתכ"ד של ראיה ושמיעה עכ"ל עכ"פ מידי ספק ברכה לא נפק לכן אחר תכ"ד אין לברך:

(בש"ע סעיף ב') נתפזרו בין ברק כו' וכ' בספר א"ר וז"ל כ' תר"י פי' שמים זכו בעיניו וכ' ל"ח (בלחם חמודות לא מצאתי אולי כ"כ בס' מי"ט) ונ"ל לאפוקי שנתפזרו ע"י רוח אחד הנה וא' הנה אבל עדיין מעונן כל הרקיע עכ"ל: